אחי ורעי, אהובי וידידי היקרים, ה' עליהם יחיו.
קורה לעתים, ועל האדם מתרחשים מאורעות קשים, אתגרים מטרידים, זמנים קשים ומעיקים. אדם הגון ומאמין נוהג לערוך בשעות אלו חשבון נפש ופשפוש במעשיו, לידע על מה עשה ה' ככה לו, ועל איזו נקודה נתבע הוא, עד כי בשלה הגיע עליו הסער הגדול. הדברים נכונים גם בזמנים בהם הגזירה היא כללית, על המשפחה, על השכונה, על הידידים או אף על הדור כולו, ואנו מבקשים לדעת על מה עשה ה' ככה לנו, שהרי אין דבר המתרחש ללא סיבה וטעם.
אלא שקורה, ואף אחרי שערכנו את החשבון, איננו מוצאים סיבה מסתברת והגיונית כי בשלה נגזרה עלינו גזירה כללית או פרטית כזו או אחרת, והלב מבקש לדעת ולהבין, על מה ולמה עשה ה' ככה לנו בעת הזאת.
דעו נא אחים. ישנם אנשים או דורות שחטאו חטאים כבדים מנשוא, ועל כך הגיעם עונשים כבדים: חוליים, מוות, רדיפות, קשיי פרנסה ושלום ועוד. אלא שאלוקינו בשמים, אב רחום וחנון היודע כל נסתרות, רואה ומבין כי הדור או האדם לא יוכלו לעמוד בנסיון או בעונש. מטרת העונשים היא לא להביא מוות או גזירות מטרידות, אלא ענינם הוא לצרף ולכפר על החטאים שנעשו. ומשכך, כשרואה הקב"ה כי האדם או הדור אינם מסוגלים לעמוד בכור הנסיון או היסורים, ברחמיו דוחה הוא את ביצוע הגזירה, ומטיל אותה על דור או אנשים חזקים יותר ברוחם ונשמתם, אשר יעמדו בנסיון תחת אבותיהם או דורות שקדמו להם, ובזה יביאו את האנשים או את הדורות הקודמים על תיקונם השלם, ויכפרו על נשמתם בעולם הנצח.
הדוגמא המפורסמת לכך היא עוון מכירת יוסף, אשר אחיו נתבעו על מכירתו לישמעאלים, אך העונש לא נתבע מהם, כי אם אלפי שנים לאחר מכן: המלכות הוציאה להורג עשרה תנאים קדושים, המוכרים לכולנן כ"עשרה הרוגי מלכות", שבגזירת שמים הוצאו להורג ביסורים קשים ומרים, כל זאת – בכדי לכפר על עוון עשרת השבטים שמכרו את יוסף הצדיק.
בספרים הקדושים מבואר, כי אף גזירת המן הרשע בשושן הבירה באה בשל חטא היהודים בימי נבוכדנצאר מלך בבל, אשר הפנו עורף לאלוקיהם וחטאו בעוון עבודה זרה. גם הרעב החריף שנגזר בימי דוד המלך, נגזר למעשה כבר בימי שאול המלך – שנים רבות קודם לכן, אלא שביצוע הגזירה נדחה לדור מאוחר יותר, שיהיה כשיר לעמוד בגזירה ובנסיון.
כל אלו חשבונות שמים נסתרים ונעלמים מאיתנו, ואף כי האדם מוטרד וחסר הבנה מדוע הוא נבחר לשאת בנסיון וגזירות דורות שקדמו לו, עליו להתחזק ולהבין כי כל זאת מיד ה' הטוב בא לנו, והוא רחום יכפר עוון.
יתרה מכך עלינו לזכור, כי אין הקב"ה מביא נסיון למי שאינו יכול לעמוד בו. ואם נבחרנו אנו לעמוד בנסיונות קשים, אות הוא כי משמים רואים בנו איתנים וחזקים, ברוחנו ונפשנו, לעמוד בנסיום ולצלוח אותו מתוך אמונה חזקה. חז"ל קוראים על כך את הפסוק "הנותן שלג כצמר כפור כאפר יפזר", ודורשים כך: אימתי נותן הקב"ה שלג – רק כאשר יש לאדם די צמר להתכסות ולהתחמם כנגדו. ומתי יתן הקב"ה כפור – רק כאשר יש לאדם אפר ועצים להסיק את הבית כנדרש.
מכאן נלמד, כי בכל נסיון המונח לפתחנו – וכאמור, הן נסיון אישי, והן נסיון כללי – עלינו לדעת כי בהכרח בנפשנו פנימה קיימים כל הכוחות הנדרשים לעמוד בו, ואדרבה, לצאת ממנו מחוזקים ואיתנים באמונתו ובטחוננו באדון כל. הנסיונות – כך אומרת הגמרא – קשים הם, אך נאמנים. במה נאמנים הם? מבארת הגמרא, שהנסיונות מתחילים ומסתיימים בדיוק נמרץ מתי שצריכים הם להתחיל ולהסתיים. הם לא יתחילו רגע אחד מוקדם יותר ממה שנדרש האדם לעבור, ולא יסתיימו ולו שניה אחת אחר שהנסיון עשה את תפקידו.
לעת הזאת, עת נסיון ואתגר כללי לכולנו, עלינו להתחזק ולחזק את סביבתנו, כי כל הנסיונות באים לתקן ולכפר, וכנגדם עלינו לשאוב ממעמקי נשמתנו אור, שמחה ואמונה תמימה, וביטחון מלא כי הכל ממנו יתברך, ודרכו להטיב מן העולם ועד העולם. בשכר זאת נזכה כולנו, אחים אהובים ויקרים, כי השלום והשלוה ישובו למחננו, בהשתק כל לשונות רעות ומלעיזות, ובכל מחננו רק שמחה, אהבה שלום ורעות.
