דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום שלישי ט' אייר התשע"ו
הנה ידועה המחלוקת בין הרמ"ק (רבי משה קורדבירו) לבין האריז"ל הקדוש. הרמ"ק דעתו שרבי שמעון בר יוחאי הוא ממידת הגבורה, ורבי אלעזר בנו הוא מצד החסד. והאריז"ל חולק וסובר שרבי אלעזר הוא מצד הדין, ורבי שמעון בר יוחאי הוא מצד החסד.
וצריכים לבאר ולהבין את סברתם של שני קדושי עליון הרמ"ק והאר"י הקדוש, ולהקדים את הדברים צריכים להביא את דברי המקובל האלוקי הרמ"ע מפאנו, שבתחילה דבק בתורת הרמ"ק ואחר כך נתעלה לעסוק כל כולו בקבלת האריז"ל. והאריך לבאר בהקדמתו לספר 'פלח הרימון' על 'פרדס רימונים' לרמ"ק כי דרכו של הרמ"ק בתורת הנסתר לעומת דרכו של האריז"ל היא כערך הפשט לעומת תורת הסוד.
ומצינו לו סימוכין ב'ספר החזיונות' לרבי חיים ויטאל זצוק"ל (חלק ב אות יז) וזה לשונו: שנת של"ג ראש חודש חשון, אחרי שלש חודשים שנפטר מורי ז"ל ראיתי בחלום לרב משה קורדבירו זצ"ל בפתח חברת תלמוד תורה שבצפת, והשבעתיו שיגיד לי האמת בעניין אופן לימוד חכמת הקבלה בעולם הנשמות, אם הוא על פי דרכו או דרך מורי ז"ל ויאמר לי שני דרכים אמת, אומנם דרכי על דרך הפשט אל המתחילים בחכמה זו, ודרך רבך היא פנימית והעיקרית וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא דרך רבך.
וידוע מה שהאריז"ל הקדוש העיד על קדושתו של הרמ"ק בהספדו, כמו שכתוב בספר 'יערות דבש' (חלק ב דרוש ט ד"ה והנה הארי) שדרש עליו הפסוק בפרשת כי תבוא (דברים כא כב) "וכי יהיה באיש חטא משפט מות" פירוש אדם כי ימות ויהיה בו חטא משפט מוות, חטא הוא לשון חיסרון שיחסר טעם להבין למה מת, כי הוא שלם בתכלית השלמות ולא נמצא בו פגם "ותלית אותו על העץ" תתלה את מיתת חטאו בעץ הדעת שגרם לגזרת מיתה על כל הנבראים, אפילו על הצדיקים שאין בהם שום חטא. האר"י הקדוש מעיד על רבי משה קורדבירו שכל מה שנפטר מן העולם זה רק בגלל חטא עץ הדעת, שכל כולו היה קודש קודשים להקב"ה.
ודרשו חכמים על האר"י הקדוש ועל רבי משה קורדבירו על הפסוק באיכה (ב יג) "כי גדול כים שברך מי ירפא לך" "מי" ראשי תיבות משה ויצחק, 'משה' רבי משה קורדבירו, ו'יצחק' רבי יצחק לוריא האר"י הקדוש, 'כי גדול כים שברך' אחרי החורבן הגדול של עם ישראל בחורבן בית המקדש, 'מי ירפא לך' 'מי' משה קורדבירו ויצחק לוריא, הם ירפאו את הצער של עם ישראל בחורבן בית המקדש.
והנה דעתו של רבי משה קורדבירו בספר גירושין אשר בו כתב את כל מה שחידש בהיותו נודד בגלות, כדרכם של הצדיקים שנודדים ממקום למקום כדי להשתתף עם צער הגלות שכינה, והנה מה שכתב בעניין זה (דף ה) וזה לשונו: בשנת חמשת אלפים ש"ח ואני בתוך המדרש, רשב"י ורבי אלעזר עליהם השלום ועדיין מרחשי שפתי ושם התפללתי תפילה קצרה מתוך קירות ליבי, ואחר כך קם מורי (המקובל האלוקי רבי שלמה אלקבץ בעל 'לכה דודי') על רגליו, ופירש בפרשת זכור מלבד פירושים אחרים שפירש עליו וכן מקצת חברים, וקמתי אני והסתכלתי ואני פני לדרום קצת וימיני לציון רבי אלעזר, משמאלי ציון רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום. ופתחתי בפרשת זכור ואמרתי כי הנה רבי שמעון הוא בגבורה כמו שכתב בזהר הקדוש במקומות רבים, ורבי אלעזר ודאי מצד החסד שכן שמואל שהוא חסד ראיתי להכריע בינהם בדברי תורה, שהוא התפארת המכריע. ואף על פי שאיני ראוי שהם יתעטרו בי מפני רוע מעללי, עם כל זה יתעטרו על ידי בדברי תורה אינם מקבלים טומאה, ואינם מטמאים על ידו חס ושלום.
הנה דעתו של הרמ"ק שרבי שמעון הוא מצד הדין גבורה, ורבי אלעזר הוא מצד החסד. וב'ספר הגלגולים' לרבנו האר"י הקדוש (פרק סח) מביא להיפך שרבי אלעזר היה מצד עין שמאל מידת הדין, ורבי שמעון להיות מצד ימין היה מתקנו.
וכך מובא בספר 'גלגולי נשמות' לרמ"ע מפאנו (מערכת ש אות קלא) כי רבי שמעון בר יוחאי הוא מידת החסד, כנראה משבת (פרק במה מדליקים דף לג) ביציאתם מן המערה, בכל מקום שהיה רבי אלעזר נותן עיניו היה נשרף, ורבי שמעון היה מסי. וכן אמר רבי אלעזר כשבאו עליו יסורים בואו אחי ורעי (בבא מציעא פרק השוכר את הפועלים דף פד) כי היה מידת הדין.
וצריכים להבין את המחלוקת בין האר"י הקדוש לרמ"ק איך אפשר להבין אותה, ואפשר לומר כמו בעקידת יצחק, אברהם רבינו היה חסד ויצחק אבינו היה דין, ומתי שהחסד והדין מתחברים ביחד החסד של אברהם גבר על הדין של יצחק, והדבר הזה הביא מיתוק לעולם. כך גם רבי שמעון ורבי אלעזר רבי שמעון לפני שנכנס למערה היה דין, ואחרי שנכנס למערה ויצא מהמערה הוא התמתק עם רבי אלעזר בחסד והוא גבר בכח החסד יותר מרבי אלעזר בנו, החיבור של החסד והדין עלה, והחסד התגבר אצל רבי שמעון יותר מרבי אלעזר.
ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול בדברים האלה המובנים ב'שב שמעתתא' על פי מה שכתב בספר 'ידי משה' למהר"ם אלמושנינו על ספר קהלת (פרק כז) יסוד גדול שצריכים לשים אותו בדעת כל אדם ואדם, כי חריפות השכל לחדור בעומקה של תורה וללבן את המלאכה על בוריה נמצאת דווקא אצל אנשים כאלו שהשכל שלהם אינו ישר לגמרי בלי שום עיוות, אלא אדרבה יש בהם חלק בשכל שהוא מעוות ומשובש, וכאשר הם רוצים לברר את האמת הם מפעילים ומגבירים את החלק הישר שבשכלם על החלק המעוות, כי על ידי זה מתגלה אצלם החריפות והבירור וביתר שאת וביתר עוז.
אבל אלו שהם ישרים בשכלם מטבעם עד שאין להם צורך להילחם כנגד חלק המעוות שבשכלם, אינם חריפים ובהירים כל כך מאחר שאין להם דבר המתנגד, והנה דבר זה יסוד גדול על פי דברי הרב אלמושנינו זצוק"ל, כשאדם יש לו עקמומיות בדעת אבל לא עקמומיות חס ושלום של קלקול, אלא עקמומיות בדעת ואז נכנס שכל ישר בתוכו מגיע לחריפות יותר גדולה, ממי שתמיד ישר בדעתו.
וכך רבי שמעון ורבי אלעזר, בתחילה רבי שמעון היה ממידת הדין ואחרי כן בתוך ההתחברות עם רבי אלעזר, התגבר ועלה במידת החסד ומידת הרחמים בצורה יותר חזקה.
וזה עומק המחלוקת של האר"י ורבי משה קורדבירו תחילת רבי שמעון היה דין, ואחרי שיצא מן המערה התגדל במידת החסד ומידת הרחמים.
