בשנים האחרונות פוקדים את העולם מזגי אוויר אשר אין לאף אחד הסבר כיצד ומדוע קורה הדבר – עומסי חום כבדים ובצורות מחד ושטפונות והוריקנים עזים מאידך. תופעה זו מכונה בשם "אל ניניו" – הילד, מפני שהתנהגותה אינה ברורה וצפויה בדיוק כמו התנהגותו של הילד
במצב רגיל כיוון הרוח הוא מצד מזרח אל צד מערב. כשהמצב הוא אכן כך הרוחות נושאות אתם אגב מעופן מים מן הצד המזרחי של האוקיינוס אל הצד המערבי, מה שגורם לגרעון של מים בצד המזרחי. הפרשי הגובה בין המזרח למערב יכול להגיע ליותר מחצי מ' !!!
כתוצאה מן הגרעון הזה של המים עולים אל פני המים מים קרים ממעמקי הים אשר לא נחשפו מעודם לשמש. התאדותם של המים הקרים הינה מאוד איטית ולכן בצד המזרחי כמעט ולא נוצרים עננים. לעומת זאת במערב – היכן שנמצאים המים החמים ישנה התאדות מהירה ופעילות ערה של מחזור המים.
זוהי תמונת המצב כשהמים זורמים על מי מנוחות. אולם לפתע ללא שום סיבה נהפכת הקערה על פיה והרוח מתחילה לנשוב מן המערב אל המזרח ואז התמונה משתנה לחלוטין – המערב אשר רגיל לשנים גשומות 'זוכה' עתה לשנים שחונות מפני המים הקרים שבאוקיינוס אשר אינם מתאדים. ואילו המזרח אשר היה רגיל למשקעים נמוכים 'זוכה' לשטפונות והוריקנים.
בעקבות תופעה זו מתרחשים שינויים נוספים בתוך המים – הגרעון של המים יוצר תנועה של מים שעולים מן קרקעית הים אל פני השטח ומביאים עמם חומרי מזון אשר שקעו במצולות ים. חומרים אלו משמשים כמזון עבור שוכני הים וכך אוכלוסיית הדגה במזרח פורחת ומשגשגת. והנה כשמופיע האל ניניו וגרעון המים פוסק סופגת אוכלוסיייה זו מכה אנושה ביותר.
הנה לנו כיצד המדע אשר מתיימר לחזות ולנבאות את תנועת גרמי השמים עומד חסר אונים אל מול אותו כח של "המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר
