לאחי ורעי היקרים ה׳ עליהם יחיו. הגמרא במסכת בבא בתרא י״א אומרת, אמרו עליו על בנימין הצדיק שהיה ממומנה על הקופה של צדקה. פעם אחת באה אישה לפניו בשנת בצורת ואמרה לו: רבי פרנסנו אמר לה: שאין בקופה של הצדקה כלום. אמרה לו: רבי, אם אין אתה מפרנסנו הרי אישה ושבעה בניה מתים, עמד ופרנסה משלו אף שהיה זה כסף שהרווח עבור עצמו בשני הבצורות. לימים חלה רבי בנימין ועמד למות, אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה, רבונו של עולם, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת בישראל כאילו קיים עולם ומלואו, בנימין הצדיק שהחייה אישה ושבעה בניה ימות צעיר? מיד קרעו לו את גזר דינו, והוסיפו לו עשרים ושתיים שנים נוספות לחיות עכ״ל. והנה באותם שנים ובאותם זמנים מי שראה את בנימין הצדיק מוציא מכספו ונותן לאישה וילדיה העניים, היה אומר איפה דעתו של בנימין הצדיק?, תשמור את הכסף לך ולמשפחתך, הימים הזמנים קשים מי יודע מה ילד יום. אך בנימין הצדיק לא חשב כך ולקח מהאוכל שלו ונתן לענייה והחייה אותה.
זה לימוד לדורות גם בשעות הדוחק והצער אל תסתכל על עצמך, ראה את הטוב של האחר, עזור למי שאין לו למי שקשה לו, תקריב מעצמך למען הכלל. וזה מה שעומד עם האדם ברגעים ובמצבים הקשים ביותר.
הגמרא במסכת בבא בתרא עוד אומרת מעשה במונגז המלך, שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורות כדי לעזור לעניים ולנצרכים ובאו אחיו ומשפחתו ואמרו לו: אבותיו גנזו והוסיפו על אבותיהם ואתה מבזמז? אמר להם אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, שנאמר "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו אני גנזתי במקום שאין היד שולטת בו וכו׳.. אבותי גנזו דבר שאין עושה פירות ואני גנזתי דבר שעושה פירות וכו׳ אבותי גנזו אוצרות ממון ואני גנזתי אוצרות של נפשות, אבותי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי וכו׳ אבותי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא עכ״ל.
ובדברים האלו לומדים העומק של נתינת צדקה ועזרה לזולת לא רק בזמנים שנוח וטוב ויש שפע. הנה אנו נמצאים בעיצומם של חודש אלול ומרגישים צער נפשנו, היינו רגילים בשנים עברו בזמן הזה להרבות בשיעורי תורה להרבות בחיזוק בכלל אך מה שבלב חושק הזמן עושה, צרה וייגון אמצא ובשם ה׳ אקרא, עבורנו חודש מר ממוות אך יגעת ומצאת תאמין, ובטוחים אנו שכל השש שנים האחרונות וכל התלאות אשר עברה עלינו בדרך, השפיכות דמים, עלילות דברים בסופו של דבר יהיו לטובה ולברכה ובטוחים אנו שטוב גדול גנוז ושמור.
וכמשל הידוע על יהודי, שהפריץ ברוע ליבו הענישו לקבל מאה מכות בכיכר העיר. היהודי קיבל מכות אך לא סלח ולא מחל, הלך מאדם לאדם והסית והנציח על הפריץ עד אשר דבריו התקבלו, המלך קרא ליהודי ושאל מה היה ומה קרה עם הפריץ? סיפר היהודי בבכי. איך שסיים, אמר לו המלך: מה שהפריץ נתן לך מכות אני מחייב אותו לשלם לך מטבע של זהב על כל מכה. וכשסיים המלך את דבריו התחיל היהודי לבכות, שאל המלך מדוע אתה בוכה? ענה היהודי, מצטער אני מדוע הפריץ לא הכה אותי עוד מכות כך הייתי מתעשר יותר. וזה מה שנאמר בפסוק ״שמחינו כימות עיניתנו״ הקב״ה משמח את האדם כמו שעינה אותו בצעירותו.
ובעז״ה הטובה תהיה גדולה ובכפולות לכל חסידי הישיבה שהלכו בנאמנות ובתום לב במסירות עם הישיבה ועכשיו נעמוד גיבורים לחזק את הנסיעה לאותו צדיק ׳פלא יועץ׳ אשר הבטיח ואמר שמי שיעשה בשבילו יחזיר לו. נעלה אל קיברו ונתחנן ונבקש מבורא עולם מיתוק הדינים, חסדים מרובים ושמכאן ולהבא כותבנא לטובא ונתחזק ונעורר כל דבר של הישיבה הקדושה ונזכה לאור גדול במהרה.
שבת שלום באהבה ובתפילה, בגעגועים והשתוקקות.
