מרן המחבר בשולחן ערוך פסק כי ביום כ"ה בכסליו מתחילים ימי החנוכה ואסורים בהספד ותעני, ועוד הוסיף כי ריבוי הסעודות שמרבים בהם – הם סעודות הרשות, שלא קבעום למשתה ושמחה.
בגמראכ"א: כתיב מאי חנוכה? ומבארת הגמרא שלשנה אחרת קבעום ועשאום לימים טובים בהלל והודאה.
ויש להבין האם ימי החנוכה הם רק ימים של הלל והודאה ואינם בגדר יום טוב או שכן חל עליהם הדין של שמחה ואכילה כימים טובים.
אם נתבונן בדברי הראשונים והאחרונים נראה כי הדעות נחלקות לכאן ולכאן. רש"י על המקום אומר שאין בכוונת הגמרא לומר שהימים אסורים במלאכה, אלא שיקראו בהם את ההלל ויאמרו "על הניסים" בהודאה. ומתוך דבריו משמע שאין בהם מצוות שמחה. כמוהו כותב המהר"ם בתשובה שאין מצוות סעודה בחנוכה אולם הרמ"א בדרכי משה כתב שבכל זאת נוהגים לעשות סעודות ולהרבות בהן במזמורים ותשבחות כדי לעשותן סעודות של מצוה.
בעל הלבוש נדרש לענין ומחלק בין ימי החנוכה לימי הפורים שבפורים חלק ממצוות היום היא הסעודה כסעדת יו"ט ואילו בחנוכה לא נצטוינו על הסעודה ומבאר שימי הפורים נעשו על מה שרצה המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים לא רק מבחינת הנשמה אלא אף מהבחינה הגשמית שרצה להאבידם מן העולם וכיון שההצלה היתה אף לגוף נצטוינו בשמחה של בעודה שהיא שמחה לגוף, לעומת זאת בחנוכה שכל המלחמה היתה על הרוח על כן לא נצטוינו בסעודה.
לעומתם כתב המהרש"ל ע"ה שהסעודות שעושים בחנוכה הם סעודות של מצווה שכל סעודה שאדם עושה לתת שבח הרי היא בכלל סעודת מצווה כך גם כותב המרדכי (הארוך) וכן פוסק הב"ח בסימן תרפ"ב שצריכים לאכול פת כמו ביום טוב.
לעניין הלכה נראה כדברי המחבר שהבאנו בתחילת דברינו שלא קבעום לימי משתה ושמחה אך על שיטתו יש א תוספת דעתו של הרמ"א שמביא שיש כן קצת מצווה בריבוי הסעודות ונוהגים להרבות בהם בזמירות ותשבחות.
