"איש אשר רוח בו"
ומובא בילקוט: שיכול להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד.
אפשר לבאר ולומר, מצאנו בדוד המלך שכתב בתהילים ל': "ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עוז". כאשר דוד המלך התחיל את ממלכתו על עם ישראל חשב בנפשו: איך אעשה בכדי שאהיה אהוב וחביב ורצוי על כל שכבות העם?.
ואז חשב להיות יפה ונחמד וטוב עם כל שכבות העם ועם כולם ולהשתדל לרצות את כולם ולמלאות את רצונם ושאיפותם של כולם וכך תיכנן ממלכתו על בסיס איתן וחזק ונאמן וכך "בל אמוט לעולם" וממלכתו תשאר כך לעולמי עד ולעולמים.
אך דוד המלך הבין, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונים ולעולם אי אפשר לרצות את כולם כרצון איש ואיש וזוהי דרך אשר אינה ישרה ואינה הגונה ובדרך זו לרצות את כולם ולנסות להיות טוב עם כולם אי אפשר להגיע לאף מקום נכון ואמיתי ובדרך זו רק חושבים שמחזקים את הממלכה ורק חושבים שמגיעים לביסוס המעמד. והדרך הנכונה והאמיתית לחזק את המעמד היא דרך אחרת אשר בסופו דוד הבין: "ה' ברצונך העמדת להררי עוז", רק ברצון ה' ובדרך ה', ללכת עם האמת של דרך ה' אפשר להשיג ולהגיע לביסוס איתן של כל מעמד.
אם כן ילמד וידע האדם בחייו הפרטיים ובחייו הכלליים, לרצות אנשים זה לא הפיתרון לבסס את מעמד האדם, רק כאשר האדם הולך בדרך ה' במסירות נפש גדולה ואף אם הדבר לא נוח לאנשים בסוף יהיה נוח להם כי "עצת ה' היא תקום", דרך ה' בסוף היא תמיד מנצחת והיא תמיד מצליחה.
לכן כל מחשבה ועצה של האדם לרצות אנשים שלא בדרך ה' סופה להיכשל , העצה היעוצה להידבק בדרך ה' גם אם זה נגד דעותם של אנשים, בסוף האמת מארץ תצמח ועצת ה' היא תקום.
