לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב וכיום הכיפורים

הימים שלפני תשעה באב, הם ימי עצבות ושברון לב על החורבן. חז"ל אומרים, ש"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו – כאילו נחרב בימיו". ידוע מה שבעלי המוסר אומרים, שהשיברון הגדול שצריך לחוש כל יהודי בימי החורבן, הוא כפרה על כל העבירות והחטאים והפגמים שעשה, משום שאם בית המקדש היה נבנה בימיו – הוא לא היה מגיע למצב של שפל כזה".
והנה, לאחר שבימי בין המצרים שבנו בתשובה מתוך עצב גדול, לאחר שנזהרנו לא לאכול בשר ולנהוג במנהגי אבלות, ובתשעה באב עצמו ישבנו על הארץ, צמנו, לא נעלנו נעליים, התבזינו והתאבלנו כדת – אזי אנחנו מגיעים לט"ו באב זכים וממורקים, לאחר שהעצב חדר לליבנו ויצר את התיקון השלם לשמחה שמילאה אותנו בעת שעברנו על רצונו של הקב"ה.
לאחר מירוק שכזה – אנו מגיעים לט"ו באב, שעליו נאמר שלא היו ימים טובים לישראל כמותו.
כאן טמונה נקודת החיבור בין ט"ו באב ליום הכיפורים. עומק התשובה של ט"ו באב היא כעין וכדוגמת התשובה של יום הכיפורים; התשובה של יום הכיפורים נעשית מתוך פחד ואימה מתוך עיצומו של יום, וזוהי תשובה של התעוררות עליונה. התשובה של ט"ו באב היא אפוא תשובה משלימה לתשובה של יום הכיפורים: זוהי תשובה שבאה מקץ ימי עצב ושברון לב וצער שכל יהודי חש בשל חורבן בית המקדש, ואז הוא מגיע אל ט"ו באב, ומשלים את עבודת התשובה מתוך שמחה וטוב לבב. כל הפגמים נמחקים אז.
ולכן העמידו חז"ל את ט"ו באב באותה שורה עם יום הכיפורים – ללמד ששניהם שווים בתשובה העליונה שמגיעה בהם לידי שלמות.
נתבונן היטב בכל האירועים שחז"ל מונים לגבי יום הכיפורים, נגלה שהמכנה השותף לכל האירועים הללו הוא בכך שעם ישראל יצא מעולם ישן ופגום אל עולם חדש ומואר. רגע של מחיקת העוון, רגע של כפרה והתחדשות. רגע של סיום הירידה ותחילת העלייה:
מתי מדבר כלו – לאחר שהסתיים תהליך הכפרה על חטא המרגלים;
שבט בנימין הותר לבוא בקהל – לאחר שהסתלק הרושם שיצר החטא של 'פילגש בגבעה'.
המחסומים לירושלים הוסרו – ובכך פסקה השפעתו של ירבעם בן נבט, שהחטיא את ישראל בעבודה זרה וחסם את הדרך לבית המקדש.
הרוגי ביתר ניתנו לקבורה – ואז התבשר העם היהודי שמאורעות חורבן הבית הסתיימו בעקבות שברון הלב והתשובה, ומעתה נכנסים לתהליך של גאולה.
וכריתת עצי המערכה הסתיימה בשמחה – לאחר שהגזירה שהגבילה את הפעולה סרה, ואז שוב התאפשר לוודא שאש התמיד שירדה משמים תמשיך לבעור בבית המקדש ביתר שאת.
זוהי אפוא השמחה של ט"ו באב; שמחה של תשובה הבאה מתוך שברון לב!

אחים אהובים, כאשר נתבונן בכל המאורעות הללו, נוכל לרדת לשורשיה ולנסוק לפסגותיה של השמחה הגדולה של חמישה עשר באב. נבין בבהירות, שזהו יום שבו הקדוש ברוך הוא מקבל את תשובתו של כל יהודי, והוא זוכה לתיקון גדול, לשלמות עצומה, בדוגמת התיקון והשלמות של יום הכיפורים.
נמצאים אנו בימים נעלים. ימים שבהם אנו מקבלים אינספור איתותים משמים על כך שהגיעה עת תשובה. חלילה מלהחמיץ הזדמנות פז שכזאת. הבה ניקח את הכוחות הללו כדי לתקן את דרכינו, וכך נזכה להגיע אל הקירוב הגדול ביותר, וכמאמר דוד המלך עליו-השלום: "ואני קרבת אלוקים לי טוב!"