אדם עיור התארח אצל ידידיו לארוחת ערב, בסיום הסעודה לקחו ידידיו מנורת שמן ונתנו לו לדרך, אמר העיור לידידיו: בלילה וביום אני רואה אותו הדבר, אם כן מדוע אני צריך מנורת שמן לדרך?! ענה ידידו בעל הבית: אתה לא רואה אבל אחרים רואים וכאשר יראו אותך יחד עם המנורה, יזהרו לא לפגוע בך בהליכתם. לקח העיור את המנורה בידו ויצא לדרכו, לאחר הליכה של כמה רחובות פגע בו אדם, עצר העיור והעיר לו: האם אתה לא רואה, ענה האדם: חושך ואינני רואה, אמר לו העיור: והמנורה שבידי לא עוזרת לך להיזהר, ענה ואמר: היא כבויה ואיך אראה אותך עם מנורה כבויה?!
יש אנשים אשר בחייהם כעיורים, האור והחושך הוא אחד אצלם, ברבות הימים קיבלו מנורה בידם, בין בזכות בין בחסד, ועם המנורה הולכים בחושך ובטוחים הם שהמנורה אשר בידם, מעמדם, או עברם, או כל מחשבה אחרת אשר בראשם, מאירה להם את הדרך וכולם רואים אותם ברוב הדרם אשר חושבים הם. אך טעות אחת בידם, שהמנורה מהעבר כבויה והם כעיורים, אינם רואים שמנורה זו כבויה והולכים בחושך בהרגשה של אור גדול עליהם.
תמיד ניהיה זהירים להסתכל שהנר עדיין דולק ונרבה שמן שלא יחסר. כשבונים בניין או יוצרים כל דבר חדש, יש רגעים קשים בבניה אשר מביאים את הבונה ליאוש, אך אם יתייאש ישאר שלד של בניין. ואם ממשיך וגובר על היאוש נבנה בניין לתפארת. האדם צריך לדעת שהוא תמיד הולך בדרך נכונה ישרה ואמיתית ולדבוק בה בכל כוחו, גם ברגעים הקשים ביותר לא להשאיר את הבניין שלד, אלא לסיים הבניין. ואם הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון, ישתדל לעמוד בו בכל הכח וידע שיש בכוחו לעמוד ולעבור הניסיון.
