לאחי ורעי ה' עליהם יחיו.
הנה נכנסים לימים אשר נאמר עליהם "כל רודפיה השיגוה בין המצרים". והזמן הזה זמן מורכב, מצד אחד מידת הדין מתוחה וקוטב מרירי נמצא ומצד שני זה זמן להשיג בו השגות רוחניות גדולות ביותר.
וכשנתבונן ונקשה מה חסר לנו בימים האלו מחורבן בית המקדש נמצא שני דברים: א', הקורבנות אשר היו מכפרות על העוונות והחטאים שהאדם היה חוטא והדבר השני זה הקירבה להקב"ה. וידע האדם כאשר בית המקדש היה קיים היה כח נפשי ומעלה רוחנית גדולה מהיום ובשעת החורבן נלקחה מהנפש שלנו מעלה רוחנית גדולה ביותר.
וזה מה שציוה הקב"ה את עם ישראל "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", על ידי המשכן ובית המקדש הקב"ה שוכן ושכן בתוכינו וכשנחרב נלקח מאיתנו המעלה הרמה והמיוחדת הזאת.
ולכן, הדרך להחזיר את מה שנלקח זה על ידי הבכיה וההשתוקקות לבניית בית המקדש מחזירים במעט את מה שאיבדנו על ידי החורבן. ולכן מי שלא מתאבל על ירושלים לא יראה בבניינה. ולכן מדורי דורות הקפידו לקום בכל לילה לתיקון חצות, לבכות על החורבן ובכל תפילה ולירושלים עירך מהרה תשוב וכו'.
עצם הבכיה וההשתוקקות מחזירים במעט את מה שנלקח מהנפש שלנו בשעת החורבן ולכן הימים האלו מיוחדים ביותר כי בהם יש הכח הטבוע בהם לעורר את הזמן להחזיר את כוחות הנפש שאיבדנו.
ולכן, ישתדל האדם מיום זה ביתר שאת וביתר עוז להשתוקק ולהצטער על החורבן ובניין בית המקדש וצריך האדם להרגיש בנפשו כדברי דוד המלך בתהילים: "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערג אליך אלקים". כמו שהאיל הנמצא על אפיקי מים צמא ובצער ורצונו רק לשתות להציל את חייו כך חייב האדם להרגיש כלפי השכינה הקדושה כאיל העורג על אפיקי מים. וידע האדם שעם השתוקקות כזאת וצפיה כזאת להיכנס לי"ז בתמוז, חזקה שיעבור את כ"א הימים האלו בבניה ולא ח"ו בחורבן. כי ימים האלו הם השורש של הטוב וח"ו גם של הרע. כל הדברים הרעים אשר היו בעולם הכללי ובעולם הפרטי של האדם התחילו בכ"א ימים אלו.
ניקח הזמן לחיובי להשתוקקות "מתי אבוא ואראה פני אלוקים".
וכך נזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
