כלל א': סעיף ה'-ו'

אין הבדל בסיפור לשון הרע בין אם סיפר מעצמו, ובין עמד עליו חבירו ושכנע אותו לספר עד שסיפר לו, בכל מקרה אסור. ואפילו אם אביו או רבו שחייב במוראם ביקשו שיספר להם ענין מסויים, והוא יודע שבתוך העניין מעורב לשון הרע, או אפילו רק אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.

אפילו אם הוא רואה שמהענין של לא לספר גנאי על ישראל ושאר דיבורים אסורים, יסובב לו הפסד גדול לפרנסתו, בכל זאת אסור לדבר לשון הרע. כגון אם מעסיקים אותו אנשים חסרי יראת שמיים ויפטרו את מי שלא בעל לשון הרע כמותם, ועל ידי כך לא יהיה לו פרנסה לבני ביתו, בכל זאת אסור, כמו שאר לאוין שמחויב לתת כל אשר לו ובלבד שלא יעבור עליהם.