דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א למוצאי שבת י"ג אייר התשע"ו
חז"ל מספרים לנו, כששמע רבי פנחס בן יאיר חמיו של רבי שמעון בר יוחאי שרבי שמעון יצא מהמערה, יצא לקראתו לקבלו. מתי שפגש אותו, לקח אותו לבית מרחץ בכדי לרחוץ את גופו, ואז כשראה את גופו של רבי שמעון שכל גופו היה חתכים חתכים, וסדקים מהחול שרבי שמעון היה קובר את עצמו כל היום ללמוד תורה.
כמו שחז"ל מביאים שכל היום רבי שמעון היה טמון בתוך העפר, ובשעות התפילה היה יוצא מהעפר להתפלל, בכה רבי פנחס בן יאיר כשראה את גופו של רבי שמעון והדמעות נפלו על גופו של רבי שמעון, ורבי שמעון צעק מהיסורים של הדמעות שמלוחות והדבר קשה לו.
אמר רבי פנחס לרבי שמעון בר יוחאי אוי לי שראיתיך כך, אמר לו רבי שמעון אשריך שראיתני כך שאלמלא לא ראיתני בכך, לא מצאת בי כך. משום שבהתחלה כשרבי שמעון היה מקשה קושיה, היה מתרץ לו רבי פנחס בן יאיר שתיים עשרה תשובות על כל קושיה. בסוף, מתי שרבי פנחס בן יאיר היה מקשה קושיה, היה מתרץ רבי שמעון עשרים וארבע תירוצים על כל קושיה.
וצריכים להבין מדוע דווקא עשרים וארבע תירוצים ולא פחות ולא יותר, למה רבי שמעון בר יוחאי נקט דווקא עשרים וארבע תירוצים ולא מספר אחר כמו המספרים הידועים שבתורה, מ"ט שערים או ע' פנים לתורה, למה דווקא עשרים וארבע שדבר זה לא מוצאים את המספר הזה בהרבה מקומות?
וכך גם אנחנו רואים אצל רבי יוחנן וריש לקיש, שאחרי פטירתו של ריש לקיש רבי יוחנן היה בוכה ואומר שעל כל דבר שהיה שואל, ריש לקיש היה מביא עשרים וארבע קושיות, גם כן עשרים וארבע. (גמרא בבא מציעא פד) מה העניין של עשרים וארבע קושיות ועשרים וארבע תירוצים?
ואפשר לבאר ולומר, הנה ידוע שהתורה הקדושה אומרת כ"ד קישוטי הכלה עשרים וארבע קישוטים של הכלה, וכמו שמובא במדרש (רבה יח א) "ויבן ה' א'לוקים את הצלע" קישטה בכ"ד מיני תכשיטים, אחר כך הביאה לו.
וכך מובא בזוהר הקדוש (בראשית מח) "ויבן ה' אלוקים את הצלע אשר לקח מן האדם ויבאה אל האדם", "ויבאה" בגימטריה כ"ד כנגד כ"ד קישוטי הכלה שקישט הקב"ה את חוה, ועניין הכ"ד קישוטי כלה הם אורות גדולים שהשפיע הקב"ה עליה.
אמנם ידוע מה שמובא אחרי כן בזוהר הקדוש (פרשת אחרי מות) כי אחר כך כשבא הנחש ופיתה את חוה לאכול מעץ הדעת, הטיל בה עשרים וארבע מיני זוהמות כמספר "ואיבה" וקלקל על ידי זה הכ"ד קישוטי כלה שמצד הקדושה.
אם כך יש לנו כ"ד קישוטים של קדושה שהקב"ה נתן, וזה "ויבאה" אלה כ"ד קישוטי הכלה של קדושה, וכנגד הכ"ד קישוטי הכלה של הקדושה "ואיבה" זו הקללה והזוהמה שהנחש הכניס בחוה, אז יש זה כנגד זה ברא אלוקים, הכ"ד קישוטי הכלה של הקדושה כנגד הכ"ד זוהמה וטומאה שהנחש הכניס בחוה.
וזה מה שאומר האר"י הקדוש בליקוטי השס לרבנו האר"י, לבאר מה ששנינו בגמרא (בבא קמא דף ד) תנא רבי חייא עשרים וארבע אבות נזיקין, ואלה עשרים וארבע אבות נזיקין על הצד הטומאה שהנחש הכניס באדם.
והנה כשהאחים מכרו את יוסף הצדיק, שוב זיעזעו וזיהמו את עם ישראל עם העשרים וארבע מדרגות של הזוהמה, כמו שמובא (בבראשית מב יח)
"ו'יאמר א'ליהם י'וסף ב'יום ה'שלישי" ראשי תיבות ואיב"ה, שזה גם כן עשרים וארבע שהחזירו את הטומאה של העשרים וארבע, והזוהמה של העשרים וארבע דרגות של טומאה. וזה שאמר להם יוסף "מרגלים אתם לראות את ערוות הארץ באתם", רמז להם שגם המרגלים שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל עוררו כ"ד זוהמות הנחש, ונרמז בפסוק (במדבר יג לב) "ו'פגרכם א'תם י'פלו ב'מדבר ה'זה" ראשי תיבות ואיב"ה. והתיקון של זה כך מצאנו גם (שמות יג ד) "ה'יום א'תם י'וצאים ב'חודש ה'אביב" ראשי תיבות האיב"ה הידועה שגרמה לכל זה.
והנה לוחות הברית שבני ישראל קיבלו, שהם היו תיקון להוציא את הזוהמה של הנחש ולתקן את עם ישראל, וכמו שהגמרא (במסכת שבת דף קמו) אומרת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתם, ולכן זכו לקבל את לוחות הברית. וידועה הגמרא (במסכת נדרים לח) שכל לוח היה אורכו ששה טפחים ורוחבו ששה טפחים, הרי לנו י"ב טפחים, ושתי לוחות הברית יחד זה עשרים וארבע טפחים, וזה מה שכתוב בתורה (שמות לב טו) "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות בידו לוחות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" מ-'זה' ומ-'זה' במספר עשרים וארבע לבטל זוהמת הנחש ולהחזיר העשרים וארבע קישוטי הכלה.
וכאשר בני ישראל חטאו במדבר והתדרדרו לדבר לשון הרע התורה הקדושה אומרת "ו'ישלח י' ב'עם א'ת ה'נחשים" ראשי תיבות ואיב"ה ששוב חזרו העשרים וארבע שערים של טומאה, שהנחש הטיל בחוה (במדבר כא ו). וזהו העשרים וארבע אלף אנשים שמתו במגפה בשיטים בעצת בלעם, וכן עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לבין עצרת, וכל זה בא בעצת הנחש שהטיל עשרים וארבע מיני זוהמות בחוה.
לכן במסכת שבת שזוהי המסכת שמטהרת את הנפש, יש עשרים וארבע פרקים. ומדוע מסכת שבת עשרים וארבע פרקים, כי שבת כלה מלכתא והיא מתקנת את הכ"ד קישוטי הכלה. ועל ידי לימוד משניות שבת שמונה פרקים בכל סעודה, מתקן את העשרים וארבע כ"ד קישוטי הכלה. וזה מה שמובא (בשמות לא טז) "ו'שמרו ב'ני י'שראל א'ת ה'שבת" ראשי תיבות ואיב"ה שהוא כ"ד קישוטי הכלה שנרמז בפסוק "ויבאה אל האדם".
וכך מצאנו גם כאשר משה רבנו התפלל להקב"ה להכנס לארץ ישראל, גם כן משה רבנו ידע להיכנס לארץ ישראל צריך לתקן את העשרים וארבע זוהמות של הנחש ולכן התפלל להקב"ה (דברים ג כג) "ו'אתחנן א'ל י' ב'עת ה'היא" ראשי תיבות ואיב"ה שמשה רבנו ידע בכדי להסיר את הקטרוג ולהשיג להיכנס לארץ ישראל, צריך להקל ולהוריד את הכ"ד טומאות שהנחש הטיל בחוה.
וכך גם שלמה המלך כשסיים לבנות את בית המקדש, נתבטלו שוב עשרים וארבע זוהמות הנחש וחזרו עשרים וארבע קישוטי הכלה למקומם. וכך זה נרמז בפסוק (מלכים א' ז ב) "ו'יבן א'ת ב'ית י'ער ה'לבנון" ראשי תיבות וא"יבה. אך מתי שבני ישראל חטאו ובית המקדש נחרב, עמד ירמיה הנביא ואמר "א'יכה י'שבה ב'דד ה'עיר" ראשי תיבות איב"ה.
ובזוהר החדש (איכה צא) מובא "א'יכה י'שבה ב'דד ה'עיר ר'בתי ע'ם ה'ייתה" ראשי תיבות איבה רעה שזה נתעורר בחורבן בית המקדש.
וכל התיקון הזה יתקן על ידי שיבוא משיח צדקנו לעתיד לבוא, ולכן כבר בתחילת משיחת דוד למלך על עם ישראל נרמז עניין זה בפסוק (שמואל א' טז א) "לך אשלחך א'ל י'שי ב'ית ה'לחמי" ראשי תיבות איב"ה לתקן עניין זה.
וכך גם יהיה לעתיד לבוא כמו שמובא (בתהילים קכו ב) "א'ז י'אמרו ב'גויים ה'גדיל" ראשי תיבות איבה שיתוקן לעתיד לבוא בשלמות העשרים וארבע קישוטי הכלה.
אם כך על פי זה יובן, העשרים וארבע תירוצים של רבי שמעון בר יוחאי הם עשרים וארבע תירוצים שהם שוברים את הכח של הסיטרא אחרא, וכן הלימוד של רבי יוחנן וריש לקיש העשרים וארבע תירוצים זה להקל את הסיטרא אחרא, ולהוריד את הכח של הסיטרא אחרא מן העולם, ולהקל את הכח של זוהמת הנחש.
וידוע שיש בעולם הזה שתיים עשרה שערים שבהם נכנסות התפילות, לכן כתוב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק" (דברים טז יח) וכמו שיש י"ב שערים לתפילה, יש גם עשרים וארבע שערים לתורה, שתיים עשרה שערים לתורה שבעל פה ושתיים עשרה שערים לתורת הקבלה.
