ישנו קשר ברור מאוד בין גודלו של בעל חי לבין ההתמודדות שלו עם המזג אוויר – בעל חי גדול יש לו מנגנונים מיוחדים המסייעים לו לשמור על חום הגוף. לכן הבעלי חיים הגדולים מסתדרים היטב עם הזמנים הקרים ואז הם יוצאים לפעילות. לעומת זאת בשעות ובימים החמים החום מקשה עליהם מאוד ולכן הם מעדיפים להשאר במקום מוצל וקריר.
בעלי החיים הקטנים אין להם יכולת לשמור את חום הגוף, ולכן בשעות הקרות הם מסתופפים במקום מוגן, ואילו בשעות החמות הם יוצאים לפועלם.
במחקר מדוקדק ביותר התגלו ממצאים מפליאים ביותר. נמצא כי בעונת האביב הפרחים מכילים כמויות גדולות של צוף. אולם ככל שאנו מתקדמים יותר לכיוון החודשים החמים של הקייץ נמצא כי כמות הצוף הולכת וקטנה, ובנוסף אורך הצינור של הצמח הולך ומתקצר. מהו ההסבר לתופעה זו?
בחודשי האביב פעילים החרקים הגדולים אשר יוצאים אל הצמחים ומאביקים אותם. חרקים גדולים אלו זקוקים מטבע הדברים לכמויות צוף גדולות, ואכן הצמח 'מתחשב' בהם ומייצר עבורם כמות גדולה של צוף.
אולם בחודשי הקייץ החמים החרקים הגדולים מסתתרים במקומות המוצלים, והחרקים הקטנים הם אלו שיוצאים אל השדות. החרקים האלו זקוקים לכמות צוף קטנה יותר ולכן הצמח מצמצם את כמות הצוף שהוא מייצר. בנוסף הצינור של הפרח מתקצר בכדי שהלשון הקצרה של החרקים הקטנים תוכל להגיע עד למקום שבו נמצא הצוף. מדהים!!!
