לקראת חג הסוכות חוזרים הזיכרונות משמחת בית השואבה שנערכה בשנה שעברה בסוכתו של כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א. רגעי השמחה, דברי התורה וההתרגשות שליוו את המעמד נשארו חקוקים בלבבות, ומעוררים שוב את הגעגוע לאותם רגעים מיוחדים.
לשמחת בית השואבה יש מקום מיוחד בלב ימי חג הסוכות. אחרי ההכנות המרובות לחג, הישיבה בסוכה מזכירה לכל יהודי שהשמחה הגדולה צומחת דווקא מתוך הקרבה אל הקדוש ברוך הוא. בסוכתו של האדמו״ר קיבלו הדברים משמעות עמוקה. בתוך אווירת החג נשמעו דברי תורה וחיזוק, והשמחה קיבלה את טעמה הפנימי, שמחה של מצווה, של אמונה ושל לבבות המבקשים להתחזק יחד.
יש רגעים שחולפים מול העיניים ונשארים בזיכרון זמן רב אחר כך. דבר תורה שנאמר ברגע הנכון, מבט של שמחה על פני המשתתפים, התחושה המיוחדת של ישיבה יחד בסוכה בימי החג. אלו הרגעים שאליהם חוזרים כעת, עם ההתקרבות לחג הסוכות. הזיכרון משמחת בית השואבה בשנה שעברה מזכיר עד כמה כוח יש למעמד כזה להאיר את הלב גם אחרי שהחג מסתיים.
דברי התורה שנשמעו בסוכת האדמו״ר היו חלק מרכזי מאותם רגעים מרגשים. חג הסוכות נותן לכל אדם הזדמנות לעצור מעט מן המרוץ של ימות השנה, לשבת בצל הסוכה ולהתבונן בשפע החסדים שמקיפים אותו. בתוך שמחת בית השואבה, כשהלב פתוח והשמחה מורגשת, דברי החיזוק נכנסים עמוק יותר. הם מלווים את האדם מן הסוכה אל ביתו, ומשם אל הימים שעוד יבואו.
שמחת בית השואבה מחברת בין שמחת החג לבין השמחה של להיות יחד. בסוכה, כל אחד מוצא את מקומו, והשמחה של האחר נעשית גם שמחתו. כך נרקמים רגעים של אחדות שקשה לתאר במילים, אך קל מאוד לזכור. גם השנה, לקראת הישיבה בסוכה, שבים ועולים אותם זיכרונות משמחת בית השואבה בסוכת האדמו״ר, רגעים של דברי תורה ושמחת חג שלא יישכחו.
מועדים לשמחה.