הרבה אנשים אינם מבינים מה הפירוש "ואהבת לרעך כמוך". דהנה רואים בחוש, כששני אנשים נפגשים וכמה דברים נראים להם נוחים כלפי חוץ בעסק או בכל דבר אחר בחיים, מתפתח בינהם הרגשה של קשר ויוצאים למסע יחד. לפעמים המסע יכול לארוך ימים ולפעמים חודשים ולפעמים שנים, אך ברבות הימים עולים וצפים חילוקי דעות וחוסר התאמה בין שותפים, בין חברים וכו'. מהיכן נובע כל הדברים הלא נוחים שפתאום עולים, הרי דברים אלו לא ראינו לפני כן ולא הופיעו לפני כן?!
אלא, ככל שהאדם מתחיל להכנס בתוך עצמו ולהתבונן בנבכי נפשו כך נערמים ועולים קשיים וחוסר התאמה. ולכן גם כך רואים בין אחים, בין קרובים מאוד, אף שהיה קשר חזק וידידות גדולה ואהבה מרובה, אם וכאשר האחד עובר ימים או משבר קשה לאחר מכן מתחיל כמו ריחוק ואיש לדרכו הולך, ואין הקשר כשהיה מימים ימימה. ומדוע, הרי להפך צריך לקרות? אלא, כאשר האדם עובר זמנים קשים והתמודדויות קשות, מתחיל יותר לשקוע במחשבות בתוך עצמו וככל ששוקע יותר בתוך עצמו כך נבנה ריחוק יותר גדול מכל סובביו.
ומדוע, ואפשר להתעמק ולבאר ולומר – הנה הרבה מה שהאדם חושב שזה אהבה שאוהב את חברו אין זה אהבה אלא כמו תחינה שנהיית בין שני אנשים וישנם כמה דברים אשר מתאימים להם לשותפות. ועוד בזמן שהאדם חושב שזו אהבה, חלק ממנו "אוהב" כי זה מה שנכון וטוב לו באותה שעה, חלק ממנו – שני, מחפש מה לא נכון וטוב בחברות. הידידות והשותפות באהבה הזאת ועוד באותו הזמן, חלק מחפש את היציאה מהשותפות הזאת ועוד חלק מתחיל כבר לבנות את השנאה הניתוק והמחלוקת. לפעמים החלקים האלו הם קטנים מאוד וקשה להבחין בהם רק ברבות הימים.
כל זה נכון כשהקשר והשותפות היא קשר הבנוי על שותפות שנוצרה מדבר מסויים או חיבור של כמה מרכיבים, אך ברגע שהקשר בנוי על אהבת אמת בלי שום סיבה, אהבה שאינה תלויה בדבר, זה קשר אמיץ חזק נכון ואמיתי. וזה דברי רבי עקיבא: "אמר רבי עקיבא: זה כלל גדול בתורה – ואהבת לרעך כמוך", כמו שאתה אוהב את עצמך בלי שום הבנה מההבנות האחרות ולא האמיתיות. וישריש האדם בתוך עצמו לאהוב כל דבר בפני עצמו לא רק ככלי ששירת את רצונותיו וצרכיו.
ובכל עת וזמן עומד מול עינינו מעשה שיש בו מוסר גדול. מסופר על אחד האדמו"רים הגדולים אשר יצא עם שני תלמידיו לגלות, שאף אדם לא ידע מי הם ומה הם וכך הלכו ימים וחודשים ושום אדם לא ידע מי האדמו"ר, מי התלמידים ומי האנשים הללו. והנה בוקר אחד הגיעו לבית מלון ישבו לאכול את ארוחת הבוקר והנה בעל המלון פתאום נכנס והתחיל לנשק את רגלי האדמו"ר ולומר: "אתה קדוש וכו'…". התלמידים לא הבינו ולא ידעו את נפשם, איך ידע שהוא הרב, מי גילה? עמדו התלמידים והתחילו לדרוש ולשאול את בעל המלון: "מי גילה לך שזה רבנו הגדול וכו' ?" ענה ואמר: "שום אדם". "אם כן…" שאלו אותו "איך ידעת?". ענה ואמר להם: "ראיתי איך הוא מסתכל על הכוס של התה שנתתי לו באיזה כבוד, לא כאדם שרואה את הכוס בתור כלי לשמש את צרכיו ורצונותיו, זה מורה על איש גדול, קדוש, בעל מידות גדולות ביותר".
כך ישתדל האדם "ואהבת לרעך כמוך", לא כאמצעי לרצות אותך ולמלאות את רצונותיך אלא כמוך.
