ידע האדם, שאין דבר העומד בפני התפילה, תפילה מבקעת את כל המסכים. יש זמנים שצריכים להסתיר את התפילה, בכדי שהמקטרגים לא יקחו את התפילה. ולכן יש תפילות אשר מתפללים בארמית, וכן יש תפילות אשר מתפללים אותם בסתר וכן רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע.
וכך מצאנו אצל רבי שמעון בר יוחאי אשר שלח את בנו לצדיקים גדולים שיברכו אותו. עמד רבי אלעזר ברטט וחלחלה לפני ברכתם, עמדו ואמרו לו: יהי רצון שתזרע ולא תקצור, וכן דברים קשים. הלך רבי אלעזר לאביו רבי שמעון מזועזע, ואמר לו: ביקשתי ברכה והם קיללו, תזרע ולא תקצור וכו'. ענה רבי שמעון בר יוחאי לבנו: אלו ברכות מוסוות שהשטן לא ישמע ולא יקטרג, תזרע ולא תקצור, פרוש: תלד ילדים ולא תראה את קבורתם ח"ו, וכן הלאה; הנה זו תפילה מוסוות.
וכך מובא על הישמח משה שהיה קודש קודשים אשר היה צדיק יסוד עולם ותפילותיו היו עושות רושם גדול בשמים וכל מה שהיה מבקש מהקב"ה היה מתקבל. אך, אמרו אחריו תלמידיו וצדיקים בדור אחריו שהוא היה מסווה את התפילות שלו עם קמיעים והיה אומר כח הקמיע הוא המועיל והמציל והתפילה הייתה נשארת בצנעה.
וכך מסופר על מו"ר זקננו הקדוש רבי חיים פינטו זצוק"ל הגדול, אשר באה לפניו אשה שבתה הייתה חולה במחלה קשה ביותר ובקשה ממנו ברכה, אמר לה מו"ר זקננו זצוק"ל, תחזרי אלי בעוד כמה ימים, בעוד כמה ימים נתן לה בקבוק עם מעט מים ואמר לה תמרחי את המים האלו על הבת החולה ותבריא. וכך עשתה והנה פלא, נס, הבת הבריאה וכשבא תלמידיו ושאלו, מה הנס הגדול הזה? אמר להם: זה לא מים מברז או מנהר, אלא אלו מים אשר בכיתי כמה לילות להקב"ה שירפא את הבת החולה, ואלו הדמעות בגדר 'שימה דמעתי בנאדך', ולכן המים האלו ריפאו את הילדה החולה.
וכך הישמח משה זצוק"ל, היה עם קמיעים מסתיר את תפילתו. ומסופר על אחד מן החסידים שלו שבא בוכה לפניו, ואמר לו: רבנו, יש לי צער גדול ביותר יש בביתי ובמחסן של התבואה הרבה עכברים ומכלים את כל ממוני ואין לי דרך להיפטר מהם, מה עליי לעשות להנצל ממכה קשה זאת? ענה הישמח משה שהנה הוא נותן לו קמיע וילך עם הקמיע לכל חדר וחדר בביתו ויסתובב ואחרי כן ילך למחסן התבואה ומשם ילך לבית שכנו הרשע אשר מזיק לכולם ויזרוק הקמיע בפתח הבית של הרשע. וכך עשה, לקח את הקמיע, נכנס לביתו לחדר הראשון עם הקמיע והנה יוצאים אחריו מהחדר 10 עכברים; מהחדר השני 20 וכו'. גדוד גדול של עכברים הולכים אחריו ואחרי כן הלך למחסן ומשם יצאו כמות גדולה ביותר עד אין שיעור. הלך לביתו של הרשע וזרק בפתח ביתו את הקמיע והנה כל העכברים הלכו לביתו וביתו של התלמיד נהיה נקי מעכברים. למחרת בא השכן לחברו בוכה בכי תמרורים על מכת העכברים אשר חייו אינם חיים וכו'.
והנה הישמח משה פעל בכח התפילה וכן בכח של קל וחומר, אם איש טוב כזה יש לו עכברים בביתו, קל וחומר הרשע צריך שיהיה אצלו יותר וכו'. אך התפילה הייתה מוסתרת בלי שאף אחד ירגיש וידע.
וכך מסופר, שאחד מן הצדיקים היה חולה ושלח לו הישמח משה קמיע אך אמר לו, יודע אני שתבריא כי תפילתי הייתה שגורה בפי וידוע דברי הגמרא: אם הגמרא שגורה בפה חזקה שתתקיים.
ולכן, נקפיד בכל כח בתפילה, "ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך".
