פרשת שמות
א. "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו'" (שמות א, א) בשבעים נפש ירדו בני ישראל למצרים, כולם היו צדיקים חסידים וטהורים. והגלות הזו הייתה אכזרית שאין כדוגמתה, פרעה היה לוקח תינוקות ושוחט אותם והיה מתקלח עם הדם שלהם כדי לרפאות את הצרעת שהייתה לו, אכזריות קשה שאין כדוגמתה. חשבנו לפרש ולומר יסוד גדול – כשילד מתחיל לגדול הוא עובר תקופות של חולי, וזה הטבע של הילד, מתי שהוא מתחיל לגדול יש כל מיני דברים שמשתנים אצלו באופי, ברוח, במזג אוויר, וגם הילד חייב לא להרגיש טוב, יש מחלות של ילדים שאם הילד לא חולה בהם זה לא טוב, כי רק כך הוא יגדל ויהיה בריא וכל הרע בתוכו יצא. כך אצל כל אדם או אומה או קהילה, בכל דבר בעולם חייב לעבור כמה מחלות. אדם שיש לו עסק אי אפשר שתמיד העסק יהיה עובד טוב, אלא חייב שיהיה משבר, אדם נשוי עם אשה חייב שלפעמים יהיה משבר כל שהוא. אותו דבר בני ישראל, מתי שהתחילו להתהוות ולהיות אומה הנבחרת בעולם, היינו חייבים לעבור את מה שעברנו במצרים – ארבע מאות שנה של גלות קשה. וכל אדם בחיים צריך לבנות את הנפש שלו להיות מוכן, הוא לא יודע איך יבוא המשבר ומתי. אדם ישן בלילה – צריך להיות מוכן שמחר בבוקר כשיקום הוא יכנס למשבר בחיים.
ב. צריך להקשות קושיא חזקה ביותר, למה הקב"ה נתן אותנו בגלות בידי אדם אכזר כמו פרעה, הוא שיעבד את בני ישראל בלי הנאה, למה לא בידי מלך רחמן שיתנהג טוב כלפינו. אלא באמת הקב"ה יכל לשלוח אותנו לגלות בידי מלכים רחמנים, אבל אז היינו רוצים להשאר שם, כי היה נח לנו להיות בידי מלך שמרחם עלינו, "ברבות הטובה תרבה אהבה" – כמה שטוב לאדם הוא אוהב יותר, והיינו יכולים להשאר שם אצל אותו מלך רחמן, אבל הקב"ה נתן אותנו בידי מלך אכזר וכך בכינו הצטערנו והתפללנו להקב"ה בשברון הלב, וה' ריחם עלינו ובסוף גאל אותנו ממצרים לפני הזמן, במקום ארבע מאות שנה היינו שם רק מאתיים ועשר שנים.
ג. הקב"ה אומר לאברהם אבינו "ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג), אבל רואים שבסוף השתעבדנו רק מאתים ועשר שנים. מסופר על דוד המלך, שבאחד הימים שמע שמלך עמון מת ושלח אנשים לנחם את בנו שקראו לו חנון, הלכו השרים לביתו של חנון לנחם אותו, כשהוא ראה את אנשי דוד המלך עם זקן ארוך, לבושים חליפות וכובעים, אמר לחיילים שלו לתפוס את אנשי דוד ולגלח את חצי זקנם, לחתוך להם את הבגדים ולזרוק אותם לרחוב, וכך הם עשו. צריך לשאול, אותם אנשים לא היו בעלי דעת קצרה, אלו היו מלכים חכמים מאד עם תבונה גדולה, ולמה מלך חנון אומר להם לעשות כך. ועוד רואים שדוד המלך כעס על הדבר הזה ויצא למלחמה נגדו. לכאורה, לא ברגע אחד בגלל כעס יוצאים למלחמות, אסור לעשות דברים מדחפים של כעס, לפני שאדם עושה החלטה צריך לחשוב שבע פעמים, סוף מעשה במחשבה תחילה. אלא חשבנו לפרש שחנון רצה למסור לדוד המלך "אתה רוצה לשלוט על כל העולם, אתה רוצה להיות המלך הגדול של העולם, תדע שהייתם משועבדים במצרים, הייתם צריכים להיות משועבדים ארבע מאות שנה, ובסוף השתעבדתם רק מאתים ועשר שנים, חסר לכם חצי, מה שאתה חושב שאתה יכול להיות מלך ושליט – אתה טועה, כי חסר לך חצי מהשעבוד במצרים".
ד. "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם" (שמות א, ז) מתי שפרעה ראה את בני ישראל פרים ורבים ונהיים גדולים במצרים, פרעה קרא ליועצים שלו ושאל: מה עושים עם בני ישראל, הם השתלטו על הכל, קנו את הכל ונמצאים בכל מקום. היועצים היו בלעם בן בעור איוב ויתרו, בלעם אמר – נהרוג אותם "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א, כב) נזרוק אותם לתוך המים, איוב שתק ויתרו ברח, ופרעה קבל את עצת בלעם וזרקו את הילדים ליאור. חז"ל אומרים שבלעם היה בעל גאווה גדול, כי ידע את הרגע שה' כועס, ובו היה מקלל והורג אנשים. איוב היה אדם מאוד טוב, הנהגתו היתה שכאשר היה רואה אשה מסכנה שלא רוצים להתחתן אתה, היה הולך לביתה ונותן לה מתנות ואומר לה – אני רוצה להתחתן אתך, וכך היה מעלה את הכבוד של האשה, יתרו היה אדם שנלחם על האמת שלו בכל הכח. ופתאום אצל פרעה שלשתם עושים הפך טבעם, בלעם בעל הגאווה שמאמין בקללה שלו אומר נזרוק אותם למים, לכאורה שיאמר – "אני אקלל ונהרוג אותם", איוב הוא אדם של מסירות נפש – שותק, יתרו שרודף אחרי האמת פתאום בורח, אלא רואים יסוד גדול: מתי שהקב״ה רוצה לעשות משהו, אנשים יקומו ויעשו הפך מטבעם.
ה. ”וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, ובני ישראל פרו וישרצו וכו'" (שמות א, ו) חשבנו לפרש ולומר, בני ישראל היו במצרים ויוסף פרנס אותם, יוסף היה מלך, אבל לא נתן להם מותרות, כל אחד כמה שהוא צריך “לחם לפי הטף” (בראשית מז, יב). בני ישראל ראו שיוסף מפרנס אותם ולא שאלו מה יהיה אתנו ואיך נתפרנס, אלא המשיכו הלאה ללדת ילדים עם אמונה בה', ואפילו שיוסף מת, הם המשיכו באמונה שלהם עד הסוף. לפעמים אנחנו שואלים אנשים: כמה ילדים יש לכם, הם אומרים שיש להם ילד אחד, ונותנים טעם לדבריהם: מפני שאם יהיו עוד ילדים איך נפרנס אותם. אבל האמת היא, שאין מה לפחד – הקב"ה נתן פרנסה לאחד, יתן פרנסה לעשרה ילדים. מגיע חתונה של הבן, האבא בצער – איך אני אחתן את הבן, כתוב בספרי הקבלה שכל ילד שמגיע לחתונה שלו הוא נותן פרנסה לכל צרכי החתונה, לכן סגולה לפרנסה לעזור לחתן וכלה שאין להם כסף, לשלם להם את הבגדים האולם וכו', כי יש מלאך שעוזר במיוחד למי שצריך להתחתן. אדם צריך להיות עם אמונה ובטחון בהקב"ה, ומי שאין לו אמונה ובטחון בהקב"ה מאבד את כל עולמו.
ו. מתי שמשה רבנו נולד, כל הבית התמלא באור מהקדושה של משה, המצריים היו מחפשים בבתים ילד שנולד כדי להרוג אותו, מפני שפרעה ראה בכוכבים שעתיד להיוולד ילד יהודי שיוציא את עם ישראל ממצרים. אמא של משה פחדה שהמצריים יתפסו אותו, לכן בנתה תיבת גומא ושמה את משה בתיבה, ואת התיבה הניחו ביאור. מרים אחות משה הלכה להסתכל על משה, במשך רבע שעה עמדה והסתכלה על התיבה של משה, וחז"ל אומרים שבשכר זה שהסתכלה מרים על משה והמתינה שם, לאחר זמן כשהיו במדבר ומרים חלתה בצרעת ויצאה חוץ למחנה כדין המצורעים, כל בני ישראל המתינו לה, שיעברו שבעת ימי הסגר הצרעת ותוכל לחזור למחנה ישראל, ואחרי כן המשיכו בדרך. רואים מכאן מוסר גדול – דבר שנראה קטן ביותר – הכח והמשמעות שלו עצום ביותר, לכן כל יהודי ויהודי צריך שכל מעשה ועניין שבא לידו יעשה בשלמות – כי הוא לא יכול לדעת את הערך העצום ביותר של הדבר. אדם נוסע בכביש מהיר, יש מחלף אחד שבו צריך להסתובב, אם הוא לא הסתובב במחלף זה – הוא יכול לנסוע עוד הרבה שעות, לכל אחד בחיים יש זמן שצריך להסתובב בו, אם הוא איבד את זה – צריך לעבור עוד הרבה שנים. כל אחד צריך להיות ערני בחיים, לא להפסיד את הדברים החשובים בחיים.
ז. "ויפן כה וכה וירא כי אין איש" (שמות ב, יב), משה רבנו רואה איש מצרי מכה יהודי, בא משה רבנו והורג את המצרי וכתוצאה מזה נאלץ לברוח למדין מפני שפרעה רוצה להרוג אותו. חשבנו להקשות – הרי משה היה אהוב על פרעה. מתי שבתיה בת פרעה הביאה אותו לבית, משה היה בבית פרעה וראה את הצער של בני ישראל שמשתעבדים לפרעה, מה עשה משה – בא לפרעה ושאל אותו: "אדם שיש לו עבד, האם הוא רוצה שהעבד יהיה חזק או חלש", השיב פרעה: "בודאי שחזק", אמר לו משה: "בני ישראל עובדים אצלך כל השבוע, אם אתה רוצה שהם ישארו חזקים, תן להם יום מנוחה", וכך משה רבנו הצליח לגרום שיום שבת יהיה מנוחה לעם ישראל. בזכות זה היו בני ישראל מתקבצים בשבת ולומדים תורה. רואים מכאן כמה טובות משה פעל בבית פרעה, אבל כשהרג את המצרי, פרעה רצה להרוג את משה. אם כן מדוע משה רבנו הרג את המצרי ואבד טובה כזאת גדולה שהייתה בבית פרעה. אלא צריך לדעת יסוד גדול – יש דברים עקרוניים שעדיף לאבד הכל ולא לאבד אותם. וזה מה שעשה משה רבנו, משה היה מוכן לאבד את טובת בית פרעה, אבל לעמוד על הדברים העקרוניים, לכן משה היה מוכן להרוג את המצרי. כל מה שעבר על האבות הקדושים במצרים זה מה שיהודי עובר בחייו, ואדם צריך לבנות את עצמו בכל כוחו, לדעת שיש דברים שצריכים לעמוד בהם איתן ולא לאבד את כל הדברים.
