א. "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"(בראשית יב, א)
"לך לך" פירש רש"י – להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אין אתה זוכה לבנים וכו'. ומצד שני המשנה במסכת אבות (ה, ג) אומרת שאברהם אבינו התנסה על ידי הקב״ה בעשרה ניסיונות, והנסיון השני הוא "לך לך מארצך". ויש לתמוה מה הנסיון שיש בציווי "לך לך מארצך"? אמנם פשוט הדבר שאין זה קל לעזוב את בית אביך ואת מולדתך ולנדוד אל ארץ אחרת ובלתי מוכרת, אך מנגד עומדים הרבה טובות שלא יתן לו הקב״ה בארץ מגוריו – שיגדל ה' את שמו, שיתן לו ה' בנים ועשירות וכו' ואם השאר בארץ אבותיו לא יהיה לו ילדים ולא שם טוב, ורק שם יזכה לכל הטובות כדברי רש״י, א"כ איזה ניסיון יש ב"לך לך", כל בר דעת היה בוחר לקום ולעזוב, ובפרט אברהם אבינו שהייתה לו אמונה חזקה בהקב״ה? אלא דווקא כל הטובות שהבטיח לו הקב״ה הם היו הניסיון, שכן רצונו של אברהם אבינו היה לקיים את המצווה לשמה ולא כדי לקבל בנים ופרנסה, וכאשר התברר לו שעליו לקבל את המצווה על מנת לקבל פרס, עבורו זה היה ניסיון.
ב. "וילך למסעיו מנגב ועד בית אל עד המקום אשר היה שם אהלה בתחלה" (בראשית יג, ג)
ופירש רש״י וילך למסעיו – ״כשחזר מארץ מצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים, בחזרתו פרע את הקפותיו״. יסוד גדול טמון בדברי רש״י: הכוונה היא לא שפרע חובותיו – חובות של כסף, אלא פרע והשיב לכל אלו שכאשר היה בדרכו למצרים לעגו עליו ואמרו לו שהקב״ה הבטיח לך כסף וזהב ואין לך מאומה, ועתה שחזר אברהם אבינו ממצרים היה נכנס לכל מקום שלעגו עליו והיה מראה להם את כל הכסף והזהב שהיה לו, בזכות ברכת ה' וזה כוונת רש״י פרע את הקפותיו".
ג. אנחנו רואים בפרשתנו "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט" (בראשית יג, ז), ולאחר מכן אומר אברהם "אל נא תהי מריבה ביני ובינך", נשאלת השאלה מה הבדל בין ריב לבין מריבה. התשובה היא, מחלוקת תמיד מתחילה מריב, ריב זה דבר קטן, אדם וחברו מתווכחים על דבר מסוים זה ריב, ואחרי כן הריב מתפתח לדברים שלא קשורים לדבר שממנו התחיל כל הריב – וזה מריבה. וזה מה שאמר אברהם ללוט – עכשיו אנחנו מתווכחים בגדר ריב – על דבר קטן, לכן נתפלג עכשיו לפני שמחלוקתנו תהפוך מריב למריבה.
ד. "ואנשי סדם רעים וחטאים ליהוה מאוד" (בראשית יג. יג)ֿ נשאלת השאלה איך האדם יכול להיות רע לה', והרי שום בריאה לא יכולה להזיק להקב״ה? לצערנו אנו רואים אנשים שגורמים מחלוקות ועושים דברים רעים, אך כאשר שואלים אותם מדוע הם עושים זאת, הם עונים – לשם שמים. וכך היו אנשי סדום, כאשר היו שואלים אותם מי התיר לכם לעשות את כל מה שאתם עושים? היו עונים – עושים אנו זאת למען ה'.
