פרשת חקת
א. עניין פרה אדומה ומהותה, שהיא מסלקת מעל האדם את הטומאה ומעבירה על ראשו רוח טהרה. כאשר האדם עטוף ברוח הטומאה, רוח הטהרה אינה יכולה לשרות עליו, לכן כל כמה שיוכל האדם להסיר מעליו את רוח הטומאה, במידת האפשר ובכלים הנתונים בידינו בימים אלו, צריך להשתדל להרבות להסירה ממנו. ומקובל מהאר"י הקדוש זצ"ל, שבאמירת קריאת שמע שעל המטה בכוונה, יש בכח האדם לסדר ולתקן את מה שחטא ופשע באותו היום. ועל ידי מסירת נפש באמת והפקדתה של הנשמה בידי השכינה בעת שאדם הולך לישון, נעשים ייחודים עליונים הפוגעים בכוחות הקליפה וכורתים את ראשם, ובזה מטהרים את האדם ומוסיפים לו קדושה.
ב. רואים בפרשת השבוע דבר קשה ביותר, הקב"ה אומר למשה לדבר אל הסלע, ובמקום זה משה הולך ונותן מכה לסלע, ועל זה נענש עונש קשה ביותר שהוא לא יכנס לארץ ישראל. ומתי שמשה ראה שעומד למות מן העולם, התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות לאלוקים, הוא בכה לה' להכנס לארץ ישראל, אבל אומר הקב"ה למשה "רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה" (דברים ג, כו) אתה לא נכנס לארץ ישראל כי מרית את פי. וצריך להקשות, למה העוון הזה נחשב כה קשה, שגורם למשה לא להכנס לארץ. אלא חשבנו לומר יסוד גדול, יש טבע לאדם שקשה לו להגיד שאין לו בעיות, הוא חייב לומר שהבעיה שלו כל כך גדולה, אדם בונה את הבעיה שלו שתהיה קשה מאוד. אנחנו מכירים אנשים שבתשעים וחמש אחוז אין להם בכלל צרות, אבל אנשים מגדילים את הצרות בדעת שלהם, ורואים את אותם אנשים, כבר שמונה עשרה שנה עם אותם בעיות, וחס ושלום אם אומרים להם שהבעיה נפתרת, הם הולכים ומרחיבים את הבעיה ומספרים פלפולים איך הבעיה קשה. רוב הבעיות בחיים הם בעיות מזויפות, ומתי שיש לאדם בעיה מזויפת גם אם ילך לרופא זה יתקן את הבעיה האמתית, אבל הזיוף ישאר. וכן אצל משה רבנו, הקב"ה אומר לו – זה לא בעיה גדולה, דבר אל הסלע, אבל משה רבנו עושה מכך בעיה גדולה וחושב לעצמו שצריך לתת מכה לסלע, ועל זה נענש משה שלא נכנס לארץ הקודש.
ג. אמרנו כמה פעמים, בעיה בלב איש יקטיננה, אדם מגדל את הבעיות בלב שלו, מרחיב אותם ועושה אותם הקשות והחמורות. לכן, אם יש לך בעיות – תפסיק לחשוב עליהן, תפסיק לחיות בתוך הבעיה, לא להשקות את הבעיה ולגדל אותה. מתי שאתה חושב שפלוני עושה לך בעיה, אתה מחייה אותו להמשיך לעשות לך בעיות, אם כל היום אתה חושב על בן אדם – גם הוא חושב עליך, אבל אם אתה מפסיק לחשוב על בן אדם, גם הוא יפסיק לחשוב עליך.
ד. רואים אצל אברהם אבינו בנסיון עקידת יצחק, שאברהם לוקח את המאכלת לשחוט את בנו, והמפרשים אומרים שאברהם אבינו היה מרגיש בגוף שלו מה ה' רוצה, ומתי שהקב"ה אמר לו לשחוט את בנו, היה קשה לו – כי באמת ה' לא רצה שהוא ישחט את הבן שלו "כי ביצחק יקרא לך זרע”, הניסון של אברהם היה להרים את הסכין בכח ולעשות את המעשה. ובפרשה שלנו הקב"ה אומר למשה לדבר אל הסלע, ובמקום זה משה מכה את הסלע, איך משה עושה כך, הרי הגוף שלו צריך לעשות מה שה' רוצה, איך הוא יכול להרים את המקל ולהכות. אלא יש כאן יסוד גדול, לפעמים הקב"ה מביא על האדם עלילה, ובתוך העלילה יש את הישועה וההצלחה, אם משה היה נכנס לארץ ישראל בית המקדש היה נבנה ואף אחד לא היה יכול להחריב אותו, כי מה שמשה רבנו עשה זה נצחי, כמו התורה שהוריד. ומתי שחטאנו, במקום שהקב"ה יכחיד אותנו הוא החריב את הבית, ואם משה היה נכנס לארץ ובונה את בית המקדש, כשהיינו חוטאים, ה' היה חייב להכחיד אותנו, לכן הקב"ה לא רצה שמשה יכנס לארץ, כי זה תועלת לעולם, ולכן האיברים שלו נתנו לו לקחת את המקל ולהכות בסלע.
