א. יש לאנשים בעיות בחיים, אין אדם שהחיים שלו הולכים איך שהוא רוצה, בדרך שהוא רוצה באמת, כל אחד יש לו את הצרות והבעיות שיש לו בחיים. הדרך לפתור את הבעיות זה דרך של תפילה. מתי שיש לאדם בעיה והוא פותר אותה עפ"י דעתו, אולי הפתרון הוא טוב אולי הוא פחות טוב. אדם לא יודע, האם פתרון שהוא פתר הוא באמת הפתרון האמתי, הנכון והטוב, או שזה לא פתרון נכון וטוב. הרבה פעמים אדם פותר דבר והוא חושב שזה הטוב ביותר בשבילו, אבל זה טעות מיסודה וזה לא טוב בשבילו, והפתרון שהוא עשה לתווך ארוך יוצא לו ממנו נזק וצער ודבר לא טוב. לכן מתי שאדם מתפלל ומבקש מהקב"ה שיעזור לו בבעיה שיש לו, והפתרון לבעיה בא מהקב"ה זה הפתרון הטוב ביותר.
ב. הכח של התפילה זה הכח החזק ביותר שאין כדוגמתו, האדם צריך להשתדל בכל כחו שהחיים שלו יהיו מבוססים על התפילה. זה כמו יסוד של בנין, מתי שבונים בנין, כמה שהיסודות יותר חזקים, הכח של הבנין יותר חזק. אם בנו חמש קומות ויש יסודות חזקים אפשר להוסיף עוד הרבה קומות, אבל כל בנין שיבנה ואין לו יסודות חזקים הוא גרוע, מה הם היסודות שלנו בחיים – זו התפילה.
פתחת עסק, אבל פתחת אותו בלי תפילה, אז בנית בנין שאין לו יסודות. תעבור תקופה קשה והעסק יפול, כי הוא לא נבנה על תפילה – אין לו יסוד חזק. הלכת לעבוד עבודה ולא התפללת – ה' תעזור לי שהעבודה תסתדר, שיהיה לי טוב בעבודה, אלא הלכת לעבודה בשכל שלך, חשבת שהחכמה שלך תעזור לך ותתן לך כח ודרך טובה, על זה נאמר "וכל חכמתם תתבלע" (תהילים קז, כז) – לא יוצא כלום מחכמה. ממה יוצא טוב – מבנין עם יסודות שזו התפילה, זה יסוד של כל דבר טוב. אדם צריך שכל החיים שלו יהיו מושתתים על תפילה, שהיא תהיה היסוד הראשון שלו בכל ענין. וגם אם אתה רואה שה' לא עונה לך, התפללת והקב"ה לא ענה לך, אל תשבר, "קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'" (תהילים כז, יד), לא כתוב קווה אל ה' פעם אחד, תתפלל, לא נענית – תתפלל עוד פעם.
ג. משה רבינו רואה שנכנסים לארץ ישראל, זה היה הדבר הגדול ביותר של משה, התכלית. כמו שאדם שבונה בנין, עובד קשה עשרים שנה כדי לבנות את הבניין המפואר בעולם, ורגע לפני שנכנסים לבית אומרים לו – אתה מת, אתה לא תכנס לבית. אפילו מתי שנכנסים למלחמה הכהן הגדול היה אומר – "מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו" (לא נכנס לבית) ילך וישב לביתו" (דברים כ, ה), כי אם הוא ימות במלחמה זה הצער הגדול והקשה ביותר שיש. וכן מי שהתארס ועדיין לא היה עם אשתו – ישוב לביתו, אדם שעשה דבר ולא גמר אותו, לא עשה את התכלית, את הדבר שצריך לעשות אחרי בנייה ומאמץ גדול, זה כאב גדול ביותר. משה רבינו התכלית שלו הייתה להכנס לא"י, וכמה ימים לפני שמשה רבינו נכנס, מודיעים לו – אתה עומד למות מן העולם ולא תכנס לא"י. נחשוב אנחנו בדעתנו, באים לאדם ואומרים לו – נשאר לך יומיים לחיות, מה אדם הזה עושה. הוא קודם כל בייאוש גדול, אדם לא יודע מה הולך להיות אתו, אף אחד לא יודע מה זה מוות, אנשים מספרים סיפורים, מדמיינים דמיונות, אבל מה זה המוות אף אחד לא יודע, מתי שצריך לתת את הנשמה להקב"ה מה יש רגע אחרי. סיפורים רבים יש על הדבר הזה, על הרגע שהנשמה יוצאת, כתוב בספרי הקבלה שבא מלאך המוות מחזיק סכין גדול ביד. אדם לא יודע מה יהיה אתו, איפה הנשמה שלו תהיה, אדם לא יודע כלום.
משה רבינו אומרים לו – עוד יום יומיים אתה נפטר, אבל הוא לא מתבלבל, קודם כל ממנה את יהושע שיהיה יורש שלו, הוא הולך לטפל בבנות צלפחד, שלא היה להם אחים ולא ידעו מי מקבל את הירושה. הוא מטפל בכל הדברים שהוא לא הספיק לטפל בהם, בעיות קטנות, הלכות קטנות, שאלות ובעיות של אנשים. משה רבינו פותר את הכל, הוא לא נופל בייאוש, בפחד, לא נופל במחשבות, לא אומר למשפחתו – אני אהיה אתכם יומיים. משה רבינו לא היה עם משפחתו אף פעם, הוא פרש מאשתו, מילדיו, פרש מכל מה שיש לו. משה רבינו קודם כל גומר את הכל, הוא לא משאיר אף בעיה ושאלה פתוחה, הוא מסיים את הכל.
ד. "ואתחנן אל ה' בעת ההיא" (דברים ג, כב), משה רבינו התפלל חמש מאות וחמש עשרה תפילות להכנס לא"י. תפילה של משה זה לא תפילה של אדם פשוט, תפילה של משה מוזכרת בתורה שהוא התפלל על אחותו, מה משה אמר – "אל נא רפא נא לה", התפלל כמה מילים והתרפאה מרים. משה רבינו קדש קדשים התפלל כ"כ הרבה תפילות להכנס לארץ, פעם ראשונה ה' אומר לו לא, והוא לא נכנע. אחרי חמש פעמים שהתפלל, עשר פעמים, מאתים פעמים, הוא לא מתייאש, עד שה' אומר לו "רב לך", אל תבקש עוד פעם. הוא לא הפסיק להתפלל "קווה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקווה אל ה'". אדם אומר – התפללתי תפילה אחד ולא נעניתי אז אני יעצור פה – לא! לא נענית – תתפלל עוד פעם, לא נענית תפלל מאה פעמים עד שה' יענה לך. וזה יסוד גדול, מה הבעיה של רוב העולם – אדם לא זכה לחתונה, אחרי שהתפלל שנה שנתיים, הוא מתייאש ומפסיק להתפלל. אדם רוצה פרנסה, הוא התפלל כמה שנים, הוא מתייאש ומפסיק. אבל אדם צריך לא להתייאש, אין לך פרנסה תתפלל עוד מאה פעמים, עוד אלף פעמים. אין לך ילדים תתפלל עוד אלף פעמים.
רבי יואל מסאטמר שהיה קדש קדשים פגש פעמיים את הסבא שלנו – הבבא סאלי. כשפגש אותו פעם שניה, רבי יואל היה יותר מבן 80, כל אחד ביקש ברכה מהשני, רבי יואל ביקש מהבבא סאלי להפקד בזרע של קיימא, בבא סאלי אמר – הרי אתה יותר מבן שמונים, אמר רבי יואל – אני מאמין שבגיל שמונים אני עוד יכול להפקד בבנים, כמו שהיה אצל אברהם אבינו "וה' פקד את שרה כאשר דבר" (בראשית כא, א). אין מעצור לתפילה, באף מצב ובאף מקום, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנעע עצמו מן הרחמים" (ברכות י.).
ה. נסתכל בדרך העולם, הרבה פעמים יש לאדם בעיה, אין לו פרנסה, יש לו צרות, יש לו בעיות והוא מתפלל ולא נענה שנה שנתיים, ופתאום ברגע אחד נפתחים לו השערים וכל הבעיות שהיו לו בחיים נפתרים בבת אחת. צריך לדעת, כל עבירה שהאדם עושה הוא בונה מחיצה בינו לבין אלקים, עוד עבירה – עוד מחיצה, אדם בונה מחיצות. מתי שיש מחיצה התפילות לא יכולות להכנס להקב"ה, אבל כל התפילות לא הולכות ריקם, אלא הם שמורות ליד הקיר, עד שבאה תפילה אחד חזקה ושוברת את הקיר, ומתי ששוברת את הקיר כל התפילות בבת אחת נכנסות לפני ה', תפילות שהתפללת שנה ושנתיים ולא נענית, פתאום כל התפלות נכנסות לפני ה', וה' מקבל את כל התפילות בבת אחת ונותן לאדם שפע גדול. לכן, מי שלא מתפלל הוא אשם בבעיות שלו, מי שאין לו כח ללכת ולהיות מוכנע ולבקש מה' הוא אשם בבעיות שלו, אדם צריך בכל כחו לחזק את כח התפילה, כח התפילה זה כח גדול ביותר שאין כדוגמתו, אין דבר שעוצר את כל התפילה.
ו. "תשב אנש את דכא, אל תקרי דכא אלא עד דכדוכא של נפש", אם התפילה לא עוזרת, צריך להוריד דמעות עם התפילה, תפילה עם דמעה שוברת כל מסכים בשמים, כל מעצור שיש, התפלה עם דמעה שוברת את הכל ונכנסת וכל הדברים הקשים והגזרות הקשות ביותר נשברות. לכן צריך כל אחד להתחזק בכל כחו בתפילה, שיהיה כל כולו מלא באמונה בה', ולדעת שהשליח שלנו זה התפילה, שכל אחד מתפלל להקב"ה זה כח גדול שמכניע את הכל.
ז. יש לנו מצווה בתורה "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך וכו'" (דברים ו, ה), אומר הרמב"ם שהמצווה הזאת היא קשה ביותר. למשל, הקב"ה אומר לנו לשמור שבת, זה דבר מובן כמו המלך שנותן פקודה וצריך לקיים את הפקודה. ה' אמר להניח תפילין – זה פקודה של המלך. ה' אמר לנו חוקים ומשפטים ואנחנו צריכים לקיים אותם. אבל מצוות אהבת ה', שצריך לאהוב את ה' בלב שלך, בכסף ובכל מה שיש לך, איך אפשר לצוות אותנו לאהוב דבר בעל כרחנו, האדם יאמר אני אעשה הכל, אבל אני לא אוהב, איך אפשר לתת ציווי ללב לאהוב, זה דבר שקשה להבין אותו. אלא הרמב"ם אומר, אם יש מקל ששוברים אותו לשתיים, אם זה מקל שהיה אחד, תמיד אפשר לחבר אותו, אבל אם לקחו את המקל ולכלכו אותו בבוץ ובטיט ואח"כ מנסים לחבר אותו, אי אפשר להגיע לחיבורים הראשונים, צריך לנקות את הטיט ואת הבוץ. אומר הרמב"ם, הנשמה באה מהשמיים – מהקב"ה, זה כמו מקל שנשבר לשתי חצאים, אם מלכלכים הוא לא יתחבר, אבל אם מנקים אותו ומחזירים לקדמותו הוא יכול להתחבר. אדם נולד הוא אוהב את ה', זה המציאות והטבע שלנו, קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא (הקב"ה, תורה וישראל הם אחד). אבל אם אנחנו רוצים גם לעשות מצוות וגם עבירות – אי אפשר. לעולם זה לא יתחבר.
