פרשת במדבר
ב. בפרשת השבוע מונים את כל השבטים, ובשבט לוי נמצא מספר קטן יחסית של עשרים ושתים אלף אנשים. צריך להקשות, למה שבט לוי היה כל כך מועט ביחס לשאר שבטים? אלא אפשר לומר כך, מתי שלאשה יש פחדים – יש לה סילוק דמים או לפעמים דמים מרובים, ראיה מרחל אמנו ששמה את הטרפים מתחת לגמל וישבה, אבא שלה לבן ביקש שתקום אבל בגלל הפחד היו לה דמים והיא אמרה לו "דרך נשים לי” (בראשית לא, לה). ולכן כל עם ישראל שהיו בעבדות במצרים היה להם פחד מהמצריים ולנשותיהם היה סילוק דמים, ולכן היו מותרות לבעליהם כל הזמן והתרבו הרבה, אבל שבט לוי שלא היו בשעבוד ולא היה להם פחד מהמצריים, לא היה לנשותיהם סילוק דמים ולא יכלו להיות עם נשותיהם כל הזמן, לכן היו מועטים.
ג. "ויתילדו על משפחותם" (במדבר א, יח) אומרים חז"ל שבאו אומות העולם לפני הקב"ה ואמרו – למה לאומות העולם אין יוחסין, הם גם בני עשו ובני ישמעאל. וצריך לשאול, למה באמת אין להם ייחוס? אלא לומדים מכאן יסוד גדול, אדם יכול לומר – סבא שלי היה צדיק ויש לי זכות אבות גדולה, אבל אם האדם מנתק את עצמו מהמעשים ומהדרך של אבותיו הקדושים, הרי הוא גורם רעה לעצמו. וזה מה שכתוב בתהילים "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברינה נושא אלומותיו" (תהילים קכו, ו) – יש הרבה אנשים אשר הם בבחינת "הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע" צועקים ואומרים – אבא שלי צדיק, סבא שלי צדיק, מספרים לכולם שהם זרע קודש, אבל מי ראוי לבא ברינה – זה שנושא אלומותיו, מי שמרים בעצמו על הגב את אלומותיו.
ד. מסופר על אדמו"ר גדול שהיה לו ייחוס להרבה רבנים צדיקים וקדושים, יום אחד פרצה שריפה בבית שלו ונשרף האילן יוחסין, באה אליו אמא שלו ואמרה לו – איך עכשיו נוכל להראות לכולם את זכות האבות הגדולה שיש לנו, ענה אותו אדמו"ר ואמר לה – "אמא, אל תבכי, מעכשיו אני אתחיל דרך חדשה ודור חדש של שושלת צדיקים וממני יצא אילן יוחסין למשפחה שלנו”.
