"וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום"
ורש"י פירש דיום השלישי למילתו של אברהם אבינו היה ואף על פי כן. היה יושב פתח האהל להכניס אורחים לביתו, עכ"ל.
והנה מצוות צדקה גדולה ורמה היא ודינים והלכות ומנהגים רבים במצוה זו. וידע האדם שהוא לא מסיים את המצווה בזה שלקח כסף ונתן לעני, אלא המצווה רחבה וגדולה היא ואחד מן הדברים המשלימים את מצוות הצדקה היא, שירגיש האדם הנותן הצדקה, את הצער והמצב המורכב של מקבל הצדקה.
וידוע המעשה ברב גדול וחסיד, אשר הלך לביתו של עשיר גדול, ביום קר מאוד, ששלג קשה היה יורד בחוץ וביקש הרב לפגוש העשיר לדבר איתו על צדקה של הכנסת חתן וכלה יתומים. כשדפק הרב בדלת, מיד פתח העשיר וביקש שהרב הגדול יכנס לביתו, אך הרב התעקש להישאר בחוץ ולדבר בחוץ, כשסיימו לדבר והעשיר נתן צדקה בעין רחבה שאל העשיר את הרב מדוע הרב לא הסכים להכנס לבית ורק בחוץ, שקר מאוד הסכים הרב לקבל ולדבר על הצדקה. ענה הרב ואמר: רציתי שתרגיש מה מרגישים העניים בחורף בקור הגדול והקשה.
חייב האדם לדמייין בנפשו את המצב של היתום והאלמנה ושל החולה המבקש עזרה לניתוח או מחלה.
וכך אברהם אבינו, ביום השלישי למילתו יוצא בחוץ ומבקש להרגיש את החום ואת הצער והחום שמרגישים עוברי הדרכים ואז להכניסם לביתו ולגמול חסד עימם, זהו חסד אמיתי לחיות את החסד ולהרגיש את העני המקבל.
יהיה רצון שנזכה למצוות בשלמות ובאמת ובלב שלם.
