כבוד רבו המובהק
יש שלושה סוגים של תלמידי חכמים שאנו דנים בהם. והרב שלגביו נוהגים כל דיני הכבוד, והוא במעלה הגבוהה ביותר מבחינת יחס הכבוד שיש לנהוג כלפיו, הוא "רבו המובהק", שהוא רב שלמד ממנו התלמיד את רוב חכמתו. וכגון אנשים שלא היתה להם בקיאות בתורה כלל, והם לומדים את כל תורתם מפי תלמיד חכם אחד, הרי שלאותו תלמיד חכם יש דין רבו המובהק מבחינתם.
וכתבנו גם שלגדול הדור המפורסם בחכמתו יש דין רב מובהק לכל ישראל. ולהלן נזכיר בקצרה עוד מספר דינים השייכים לרבו המובהק. ובעתיד אם ירצה ה' יבוארו דיני כבוד כלפי רבו שאינו רבו המובהק, וכלפי תלמיד חכם שאינו רבו כלל.
אסור לתלמיד לקרוא לרבו המובהק בשמו, לא בחייו ולא אחרי מותו, וכפי שביארנו בהלכות כיבוד אב ואם. ואפילו בתוספת תואר "רבי", לא יקראנו. ובזמן הזה אסור לקרוא לכל תלמיד חכם בשמו, משום שהדבר נחשב לזלזול בכבוד התלמיד חכם. וכגון אם שמו "יוסף", לא יקרא לו "יוסף", אבל רשאי לקרוא לו "רבי יוסף" וכיוצא בזה, שאין בדיבור זה לשון זלזול. מה שאין כן כלפי רבו המובהק, שלא יקרא לו בשמו כלל, אפילו לא בתוספת התואר "רבי".
אסור לומר לרבו "שלום" ולהחזיר לו "שלום" כדרך שאר העם, אלא שוחה לפניו (דהיינו מעין קידה) ואומר לו ביראה ובכבוד "שלום עליך רבי", ואם רבו הקדים לו שלום, יאמר לו "שלום עליך מורי ורבי" (ונראה שכמו כן יכול לומר "שלום כבוד הרב" "שלום כבוד מורינו הרב" וכיוצא בזה).
ואם הרב מוחל על כבודו, ומרשה שיאמרו לו "שלום" כפי שאומרים לכל אדם, מותר לומר לו "שלום" כרגיל. וכבר הזכרנו שכיוצא בזה הורה מרן זצ"ל לנכדו.
לא ישב ליד רבו, עד שיאמר לו רבו "שב". וכשנפרד מרבו, לא יחזיר אחוריו לצד רבו, אלא יפסע לאחור ופניו כלפי רבו.
ומעשה היה לפני כמה שנים, שהגיע לבית מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל האדמו"ר מגור שליט"א, לדבר עמו באיזה ענין ציבורי. והגיע יחד עם שלוחו, הרב יעקב ליצמן הי"ו. ומנהג חסידי גור, שאינם יושבים כלל בנוכחות האדמו"ר שלהם. ולכם אף כאשר ישב האדמו"ר בפני מרן זצ"ל, נותר הרב ליצמן עומד על מקומו. פנה אליו מרן זצ"ל ואמר לו "שב!", אך הוא נותר לעמוד מפני כבוד האדמו"ר שלו. ולאחר כמה רגעים, שוב פנה מרן זצ"ל להרב ליצמן ואמר לו "שב!", אך הוא נותר עומד, ואז פנה האדמו"ר להרב ליצמן, ואמר לו, "אם כבוד הרב אומר לך לשבת אז תשב!".
חייב לעמוד בפני רבו משיראנו מרחוק, ולא ישב עד שילך רבו, ויעלם מעיניו. וכן היה המנהג כלפי מרן זצ"ל, שכאשר היה נכנס לאיזה בית מדרש או אולם, היו הקהל כולו עומדים על רגליהם עד שהיה הוא יושב במקומו.
כשמזכיר את רבו שאמר איזה דבר הלכה, בתוך שנים עשר חודש מפטירת רבו, צריך להוסיף אחרי שאומר את שם רבו "הריני כפרת משכבו", וכפי שביארנו בהלכות כבוד אב ואם.
