רק בעשורים האחרונים הצליח המדע "לכבוש" את החלל וכף רגלו של האדם דרכה על קרקעית הירח. נדמה לנו כי השהות האנושית על הירח הינה חוויה מהנה, אך הדבר הוא אינו כך כלל וכלל.
הגוף שלנו נברא ע"י בורא העולם בצורה שמותאמת לחיים על פני כדור הארץ, ולא על פני פלנטות אחרות. החיים בחלל הינם קשים מנשוא עבור הגוף האנושי, ומשום כך סוכנויות החלל שולחות לשם רק אנשים אשר עברו בדיקות רפואיות קפדניות ביותר. התגובה הראשונה של הגוף להתנתקות מכדור הארץ הינה בחילות והקאות קשות. בתוך תעלת האוזן הפנימית שוכן המנגנון האחראי על שיוי המשקל וההתמצאות במרחב שלנו. בעזרת נוזל מיוחד אשר תמיד שוקע אל המקום הנמוך ביותר מקבל המוח מידע מדוייק אודות תנוחת הגוף. אולם בחלל – היכן שאין את כוח הכבידה אותו הנוזל משייט לו בחלל התעלה ולא מעביר כל מידע למוח. המוח מצידו אינו מכיר את המצב הזה והוא מגיב בבחילות והקאות.
עצמותיהם של האסרונאוטים נחלשות מאוד משום שבחלל הם אינן צריכות לשאת את כובדו של הגוף. לכן כשהם חוזרים אל כדור הארץ אין בעצמות כוח לשאת את הגוף, והאסרונאוטים מוצאים מן החללית על גבי אלונקות.
חוסר הכבידה בחלל מאפשר לעמוד השדרה להזדקף ולהתיישר, עד כדי כך שאסרונאוטים חוזרים מן החלל כשהם גבוהים ב- 5 מ"מ יותר מכפי שהיו קודם לכן. דבר זה גורם לכאבי גב עזים ואף לפגיעה בחושים מסויימים של הגוף.
הלב אף הוא אינו צריך להתאמץ הרבה בכדי להעלות את הדם מן הרגלים אל עבר הראש, וכך פעילותו של הלב מואטת ונחלשת.
תנאי האכילה בחלל אף הם קשים מאוד – שתיית מים נעשית בעזרת קשיות מיוחדות אשר מונעים מן המים לצאת ולרחף בחלל החללית. האוכל מוגש כשהוא עטוף בנייר כסף ומונח על גבי מגשים ממגנט, זאת בכדי למנוע ממנו את המחשבה על התנתקות מן הצלחת
