תשובה: המנהג שנהגו ישראל לערוך "חנוכת הבית", אינו חובה מצד ההלכה, כי לא חייבו רבותינו לעשות כן בשום מקום בתלמוד, רק הוא מנהג שנהגו בו ישראל, ובדברי הפוסקים נאמרו כמה טעמים למנהג זה.
ועיקר יסוד הדברים, הוא מן הזוהר הקדוש (פרשת תזריע), שכתב בפירוש, שמי שבונה (או קונה) בית, כאשר נכנס לביתו צריך להזכיר בפיו, שהרי לעבודת ה' יתברך הוא בונה את הבית, כמו שנאמר (ירמיהו, כב) "הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ", ואם יעשה כן, שיזכיר בפיו שעושה כן לעבודת ה', אז תשרה סיעתא דשמיא (סיוע מן השמים) על הבית, והקדוש ברוך הוא מזמין את קדושתו על הבית, וקורא עליו "שלום", כמו שנאמר (איוב, ה), "וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ". ואם לא יעשה כן, הרי הוא (חס ושלום) מזמין לביתו את הסטרא אחרא (צד טומאה).
ולכן נוהגים לומר פרקי משנה וזוהר שנתייסדו על ידי רבותינו המקובלים, לאמרם בחנוכת הבית, ומכח דברי התורה הללו שנאמרים בבית עם כניסת יושביו אליו, מראים בזה כי בונים את הבית לשם שמים, וחלה עליו רוח קדושה וטהרה, וה' יתברך משרה שכינתו על הבית ועל יושביו, ומברך אותם בשלום.
ומה שנהגו שאוכלים בשעת חנוכת הבית, מבואר בספר השורשים לרד"ק, שתחילת חינוך הבית הוא על ידי אכילה, שהוא המעשה הראשון שעושים בבית כדיירים, ועל כן נוהגים לומר את דברי התורה ואחר כך אוכלים איזה דבר, כגון עוגות, או סעודה ממש עם פת.
ומרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, נהג בעצמו שבחנוכת הבית אין חובה לומר דוקא את פרקי המשנה והזוהר כמו שנהגו רבים, כי עיקר הענין בזה הוא דיבור בדבר תורה, וכן נהג בעצמו כמה פעמים, לומר דברי תורה ולשיר שירות ותשבחות לה' יתברך, ובזה מקיימים מצות חנוכת הבית. וכן השיב לנו בענין זה, שבודאי שעיקר חנוכת הבית היא בדברי תורה, ולאו דוקא באמירת פרקי משנה והזוהר כמו שנהגו.
ובפרט אם לא מבינים את דברי המשנה והזוהר, טוב שיאמרו שם דברי תורה המובנים לציבור, לזכות את הרבים ולקיים מצות תלמוד תורה. ועל ידי זה ישרה ה' שכינתו לכל בני הבית, וישם לנו שלום.
עוד הורה לנו מרן זצ"ל, שנכון לעשות חנוכת הבית גם בדירה שכורה. ולא רק בדירה קנויה וקבועה. ובספר ילקוט יוסף (שמחות ח"א עמוד רעח) הביא, שכן דעת הגאון המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ושכן כתבו המקובלים.
בתודה להלכה יומית – פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל
