"זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'".
וצריך להבין עניין מחצית השקל דווקא, הרי כל דבר שבקדושה עדיף דבר שלם ולא חצי וכך חכמי הקבלה מזהירים שאדם השותה בכוס יזהר שהכוס יהיה מושלם ולא שבור וכשאדם אוכל פרי, ישתדל שהפרי יהיה שלם ולברך על פרי שלם, כל דבר שבקדושה עדיף בשלמות. אם כך למה פה התורה מצווה אותנו להביא מחצית השקל, חצי ולא שלם? הרי הכסף הזה נדבה למשכן, שיהיה שקל שלם, ולמה מחצית השקל?
ואפשר לפרש ולומר, מובא בתורה, (במדבר כ"ג ,כ"א):
״לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלוקיו עימו ותרועת מלך בו". ופירשו המפרשים דהכוונה היא דשלמות כל דבר הוא כאשר המעשה והמחשבה יחד משולבים ולא די במעשה לחוד, אלא צריך מעשה ומחשבה ביחד.
כך במצוה וכך גם בעבירה, כשאדם עובר עבירה במעשה והלב שלו לא איתו בעשיית העבירה הכח של העבירה נחלש ונהיה פחות. ועל זה אומר דוד המלך בתהילים (ל"ח, י'):
"ה' נגדך כל תאותי ואנחתי ממך לא נסתרה". פרוש הדברים כי הן אמת שאתה רואה את כל התאוות ואלה נגדך כל הזמן, אבל גם אנחתי שיש לי בשעת החטא גם כן לא נסתרה ממך.
וכך הגמרא במסכת ברכות (דף י"ז) אומרת: גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי שמעכב שאור שבעיסה ושיעבוד גלויות", שאפילו שאדם עושה עבירה, הלב שלו לא שלם עימו וכאשר הלב לא שלם איתו העבירה לא שלמה.
וכך רב לוי יצחק מברדיצ'וב היה אומר שלא ראה מימיו מלאך שלם שנברא מעבירה וכולם הם בעלי מומים כי החטאים של בני ישראל אינם בשלמות.
וזה הפרוש של הפסוק "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל", והטעם למה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, כי "ה' אלוקיו עימו", כי מתי שהוא עושה את החטא ה' אלוקיו עמו ואז יש לו צער בלב והחטא לא שלם.
והנה ידוע שהשקלים באים לכפר על נפשותכם בעבור שחטא על הנפש בא כנגד זה לכפר, השקל שעולה בגימטריה נפש.
ועל פי זה יובן שאם החטא של האדם היה המעשה והלב ביחד היה צריך לתת שקל שלם, אבל משום שפה אנחנו צריכים לתת כפרה רק על המעשה ועל המחשבה לא צריך, כי הלב לא שלם בעבירה, לכן נותנים מחצית השקל.
