הנה נכנסים לשבוע חדש בחודש אשר עליו נאמר: בניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל. ובודאי שנזכה בחודש זה לראות אור בכל מושבותינו והברכה תהיה מנת חלקנו ונלך מחיל אל חיל.
והנה בשבת קודש עלתה בדעתנו קושיה, בליל הסדר מחוייבים אנו לשמוח ולעשות סימנים של גאולה ושל בני חורין. וכך מובא בשולחן ערוך (או"ח סימן תע"ב): יסדר שולחנו יפה בכלים נאים כפי כחו, ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות עכ"ל. ובמגן אברהם כתב בשם המהר"ל שצריך להניח על השולחן בליל הסדר את הכלים הנאים והיקרים ביותר.
והנה צריך להבין החילוק בין ליל הסדר לכל ימות השנה, דהרי מחוייב האדם בכל יום לזכור את יציאת מצרים, ובכל יום בסיום תפילת שחרית מזכירים אנו את יציאת מצרים, אם כן מה המיוחדות ומה המצוה והחובה בליל הסדר, הרי כל השנה מצווים לזכור את יציאת מצרים?
אלא צריך לבאר על פי דברי הרמב"ם (חמץ ומצה פרק ז' ה"ו): בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא בעצמו יצא עתה משעבוד מצרים.
אם כן, כל ימות השנה חייב אדם לזכור את יציאת מצרים, אך בליל הסדר החיוב הוא אחר, לראות את עצמו שהוא יצא, לא רק לזכור, אלא שהוא יצא ממצרים. ולכן יש את החיוב של השמחה וסימני החירות הגדולים שמחוייבים לעשות בלילה קדוש זה.
ולכן יש את השלושים יום שלפני החג ששואלים ודורשים בהלכות החג, משום שאדם לא יכול ברגע אחד להרגיש את עצמו יוצא לחרות, זו עבודה של תקופה וזמן. ולכן ימים אלו הם ימים של התבוננות והתעמקות בכל חיי האדם, והכנה לליל הסדר להיות מן היוצאים לחירות מכל המיצרים אשר נמצא בהם האדם.
נעמוד איתנים וחזקים בכל ניסיון, ובעזרת ה' נראה ישועה גדולה בכל מעשה ידינו, וידינו תהיה על העליונה ונזכה לרפואה שלימה בקרוב ממש.
רפאינו ה' ונרפא הושיענו וניושע כי תהילתנו אתה.
