קורה שילד הולך יד ביד עם אימו ברחוב. ולפתע, עוזב את ידה ורץ אל תוך הכביש. במקרה שכזה אין ספק שגם האם וגם הילד מבוהלים. האם מן המקרה והילד אף הוא שומע את צופרי המכוניות ופוחד מתגובת אימו. הורה הכועס במקרה זה על הילד הרי שהוא מגיב בחוסר אמפתיה. הורה המחבק את הילד החרד ומרגיעו מן הפחד נוהג כלפיו באופן אמפתי. כמובן שלאחר מכן יש להסביר לילד את חומרת הענין.
היכולת להבין ולזהות תחושות של האחר, גם אם לא נאמרו באופן מילולי חד וברור, חשובה מאד ביחסים עם בני אדם בכלל ובתקשורת שבין הורים לילדיהם בפרט.
באמפתיה של הורים הכוונה ליכולת ההורים להבין תחושות או מחשבות במיוחד קשות של ילדיהם, גם כשאינם מבוטאים בבירור ולבטא הבנה זו כלפי ילדיהם.
ילדים הם חסרי אונים בתוך העולם הגדול, ניצבים בפני התמודדויות שונות כמו הצלחה בלימודים, חיי חברה, ריסון עצמי ועוד. והנה בתוך כל מצבי ה"ניסוי וטעיה" שהם חווים, כל מה שהם מצפים כדי להרגע הוא למעט הבנה, כך יחושו בטוחים יותר בעצמם.
לילדים קשה לזהות את רגשותיהם ולהגדיר אותם, במיוחד את רגשותיהם הקשים. למשל, ילד שמתנהג בצורה עצבנית ומרגיזה אינו יודע בהכרח שעצבנותו קשורה לביקור העומד להתקיים למחרת אצל רופא שיניים. הורה אמפתי לרגשות העמוקים של הילד יכול לומר לו "אתה בטח עצבני, כי מחר יש לך ביקור אצל רופא שיניים", ובכך יסייע לו להבין את התנהגותו ולהירגע.
הורה המצליח לחדור לראש של ילדו ולהבין אותו, ואף להביע זאת. אזי מתוך קשר עמוק יהיה לילד קל יותר לקבל את דעתם של הוריו ולשנות את התנהגותו כי הנה הוא מרגיש עד כמה מקום של כבוד הם מייחסים לרגשותיו.
האם גם ילדים מסוגלים להיות אמפתיים ולהבין את רגשות הזולת? לא בקטנותם. ילד קטן לא מסוגל לראות את המצב מכמה זוויות ראיה ומרוכז במבט שלו. אך ילד שזוכה לאמפתיה יגדל מן הסתם לבוגר רגוע ומתחשב יותר בזולתו.
