הנה הימים עוברים וחולפים להם, ואנו מחפשים יותר את הנוחות ואת השקט והשלוה בחיינו. אך טעות גדולה בידנו.
הנה ידוע בזמן החתם סופר, הייתה הקפדה גדולה ביותר על היהודים, היה אסור לצאת מן הגטאות, וכן אסור לסחור עם יהודים, וכן כל זוג יהודי אשר התחתנו, היה צריך לשלם מיסים מיוחדים למלך על חתונתם ועוד גזרות קשות ביותר. ובאותם ימים באה רוח חדשה מצרפת, אשר שינתה את כל אירופה, וזמן חדש נהיה בעולם, נתנו ליהודים להכנס בכל מקום, ולסחור בכל מקום, ולרוב היהודים הייתה שמחה מרובה ביותר. והנה בכל מקום אשר היהודים התכנסו, ששון ושמחה על המאורע והזמן החדש אשר בא על היהודים.
ואף רבנו החתם סופר, עמד בקהילתו והתחיל ליתן דרשה ברתת וחלחלה ובאימה גדולה ובסיום דרשתו נפל והתעלף. וכך הייתה דרשתו: משל לבן מלך אשר התדרדר מדרך אבותיו וירד לחברה רעה ולמעשים רעים, עד אשר אפילו שרי המלך, שהעלימו עין משום כבוד המלך, לא יכלו יותר לראות את חוצפתו. באו לפני המלך והמלך חשב ואמר לשלוח את בנו לבית האסורים אינו דבר נאה ויאה. לכן, לקח המלך את בנו ושלח אותו למרחקים, לארץ לא זרועה, שלא יהיה קרוב לבית המלך. וכך עברו הימים ובן המלך התדרדר בכל המובנים, עם אנשים ריקים ופוחזים, שודדים ושיכורים וכו'.
רבות הימים, בן המלך התגעגע לאביו ולאמו, והיה שולח מכתבים לדרוש בשלומם, ולבקש שיחננו אותו ויתנו לו לשוב לדרך טובה, אך, עוזרי המלך מנעו ועצרו כל מכתב מלהגיע למלך, הבן חשב שהנה אביו לא רוצה לשמוע ממנו ויותר ירד והתדרדר מטה מטה, ואף המלך הצטער שבנו לא שולח מכתב ולא שואל ולא דורש בשלומם, מצער ומפחד על בנם, שלח המלך פועלים, אשר יבנו לבנו בית במרחקים, מסודר עם מקום ללון בימי החורף הקרים וכו', כשראה זאת בן המלך הצטער צער גדול ביותר ואמר: כעת אני מבין שפה יהיה ביתי לעוד זמן מרובה, וזה צער גדול ביותר. וכך בכה בכי גדול החתם סופר, כעת פתחו את כל המדינות והכל נוח וטוב, זה סימן שעוד זמן ארוך יש לגאולה וזה הצער הגדול.
הנה אנו רואים, מיום ליום משתדלים להרחיב את האפשר ולהגדיל ולהטיב עם גופנו, אין זה סימן טוב, משום שאנו בזה מורים על ההמשך של הגלות, ושהגאולה עדיין לא באה. לכן גם בשמחה צריך לזכור "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ונדע, שעל ידי כח התורה, ממתקים את הכל, והנה כשהולך לבית הכנסת בשבת קודש, ושומע קריאת התורה וכן כשקובע עיתים לתורה, מזכך את נפשו.
ונבאר ונאמר, עד מתן תורה, כל רע אשר היה עושה האדם, היה נכנס בתוכו ונהיה חלק ממנו, ממתן תורה כל רע אשר עושה האדם ואחרי כן לומד תורה או שומע שיעורי תורה, הרע הזה נפרד ממנו ואינו ניהיה חלק ממנו, הוא צריך רק לעבוד על עצמו ולשוב אל ה' ולהסירו ממנו, הרע הזה נטע וחלק זר בגופו ובנפשו. ולכן, בכל עת ובכל זמן ובכל מצב, אשר נמצא האדם, יקפיד על לימוד התורה וקביעת עיתים לתורה, ולכן את הדברים הקדושים האלו, הדבר תורה היומי, נחזקו בכל יום. ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה', דברים מליבי ומנפשי, ויודע אני בנפשי, את מיעוט ערכי, ומשתדל לאהוב את בוראי אהבה שלמה, ומקבל אני על עצמי, לקבל את כל אשר נותן לי בוראי בשמחה רבה ובנפש חפצה .
