לאחי ורעי האהובים והחביבים ה' עליהם יחיו, יאר ה' לנו ועל כל כלל עם ישראל, אורה וישועה והצלחה מרובה.
הנה ידועה קושיית הבית יוסף (סימן תר"ע), שהרי נס חנוכה היה רק שבעה ימים ולמה קבעו להדליק נרות שמונה ימים? והפרי חדש תירץ דיום אחד הוסיפו עבור נס שניצחו במלחמה. וקשה למה סימנו את ניצחון המלחמה בנר ולא די בהלל והודאה להקב"ה כסמל לניצחון במלחמה?
ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול, אשר צריך להיות נר לרגלנו בכל מעשינו.
הנה מובא במדרש רבה פרשת מקץ, שיוסף הצדיק נוספו לו בבית האסורים עוד שנתיים ימים ומדוע? משום שנאמר בתהילים (מ): "אשרי הגבר אשר שם בה' מבטחו" – זה יוסף "ולא פנה אל רהבים" – על ידי שאמר לשר המשקים "כי אם זכרתני והזכרתני" נתווספו לו שנתיים בבית האסורים. ובאמת נצטרך להבין מדוע דווקא שנתיים נוספו ליוסף בבית האסורים ולא שלוש, ולמה לא שנה אחת? ועוד צריך להקשות יהודי שנמצא בצרה צריך לעשות השתדלות, יוסף הצדיק היה בבית האסורים עשה השתדלות מה שכולם עושים, וביקש לעזור לו לצאת מבית האסורים, מדוע יענש על זה?.
אלא צריך לבאר ולומר יסוד גדול, כל המעשים של אבותינו ורבותינו אינם מעשים פשוטים סתם, אלא כל מעשה יש לו משמעות ומשקל כבד להתנהגות לדורות הבאים. והנה יוסף הצדיק, מרועי ואבירי עם ישראל, ומעשיו היו מתווה דרך לדורות הבאים, וכמו אברהם אבינו שאמר לו הקב"ה צא וכבוש את הדרך לדורות הבאים.
והמדרש מביא משל למלך שהלך במדבר ופתאום צמא למים, וביקש מעוזריו לחפור בור ולחפש מים ולבנות באר, אמרו לו עוזריו: זה יקח זמן עד שנחפור ונמצא מים, נרוץ לעיר ונביא למלכנו מים לשתות. אמר המלך לעבדיו: אני יכול להסתדר עם מים שתביאו לי, אבל נתיניי שילכו פה ויצמאו למים לא יהיה להם מי שירוץ ויביא להם מים, המלך צריך לסלול דרך לבאים אחריו, כך אבותינו ורבותינו סללו דרך לדורות הבאים.
ועל פי זה יובן, אם יוסף הצדיק היה יוצא מבית האסורים על ידי שתדלנות ובקשות ותחנונים, נזק עצום ביותר היה קורה לדורות הבאים לכלל עם ישראל, שכל צרה ובעיה אשר להם, הייתה נפטרת רק על ידי שתדלנות בקשות ורחמים של אחרים. לכן, כאשר יוסף הצדיק ביקש משר המשקים "זכרתני והזכרתני" ואחרי כן הבין את אשר עשה, מיד עבד על עצמו בכל הכח ששר המשקים ישכח ממנו, ולא יפעל בשתדלנות בשביל יוסף. ולכן שנתיים ימים נענש, שנה ראשונה י"ב חודש לוקח למת להשתכח מן הלב ויוסף הצדיק שכח ולא זכר יותר את בקשתו לשר כך גם שהשר ישכח ממנו. וכמו שמדוקדק בפסוק: "ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו", למה לא זכר שר המשקים את יוסף? משום שיוסף "וישכחהו" וברגע שיוסף שכח אותו גם הוא שכח את יוסף. ועוד שנה שניה לחזק את השיכחה של הבקשה להשתדלות שביקש יוסף. וזהו יסוד גדול בחיים שאדם צריך לשים מבטחו בה' באמונה שלמה בתמימות חזקה ולהניח את ההשתדלות בצד.
ועל פי זה יובן ההבדל בין חנוכה לבין פורים, בפורים הנס היה בלי אף השתדלות הכל ישועה והצלחה וסיעתא דשמיא גדולה מהקב"ה, אסתר נלקחה לביתו של אחשורוש, בלילה ההוא נדדה שנת המלך וכו' וכו'. אך בחנוכה היו שני סוגי ניסים, נס של השמן שכולו ישועה מושלמת מהקב"ה בלי אף עזרה, אך הנס השני של המלחמה ביוונים אפילו שהיו רבים ביד מעטים בכל אופן היה על ידי השתדלות. ולכן לא מדגישים את הנס של המלחמה כי עם ישראל משתוקק ורוצה וצריך ניסים בהתערותא דלעילא בלי התערבות של למטה. ולכן לא עושים בחנוכה זכר מיוחד לניצחון המלחמה. ואיפה מכניסים את הזכר של ניצחון המלחמה?, בתוך נרות חנוכה ששבעה ימים נס דהתערותא דלעילא ובפנים גם זכר לנס שהיה בו התערותא דלתתא.
ולכן הכח של חנוכה הוא כח גדול ביותר ויכול האדם להגיע להשגות גבוהות וגדולות באור החנוכה. וידוע המעשה בזמן החוזה מלובלין שהיה יהודי רשע שהגדיש את הסאה במסירות של יהודים לגויים ודברים חמורים וקשים, בערב חנוכה באו כל נכבדי הקהל לפני החוזה מלובלין, וביקשו ממנו שיקלל קללה מיוחדת את אותו רשע שימות, החוזה התרצה לקלל ביקש את שמו ושם אמו וכשהתחיל לכוון כוונות לקללו הזדעזע החוזה מלובלין ואמר לתלמידיו: אני מרגיש ורואה אור גדול בכל העולמות מכוחו ובשמו, הלכו מהר התלמידים של החוזה לבדוק על אותו רשע ומצאו שבאותו שעה שהחוזה התחיל לקללו היה עסוק בהדלקת נרות חנוכה בשמחה גדולה, הכח של הנרות הגן ושמר עליו והציל אותו.
הנה ימים אלו ימים עם אור גדול, ישליך האדם את דאגותיו ויתן מבטחו בהקב"ה וכך יוושע מכל צרה, נזק ומחלה.
נזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות במהרה בימינו.
