חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2547.
נותרו עוד 19 פרקים!

87%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

עיבור נשמות של צדיקים

כ״ד בכסלו ה׳תש״פ – דצמבר 22, 2019

בכל ערב שבת קודש, אנו מרגישים אור גדול ודבקות עצומה בהקב״ה. והאור והכח הזה, הוא מההשתדלות העצומה וההשתוקקות של כל הצדיקים והצדיקות, שמוסרים נפש ביום זה ולא עושים כלום, רק ריצה של קדושה לזכות כמה שיותר צדיקים וצדיקות, לקבל עליהם ללמוד ספר דברים בשבת קודש.

תדעו צדיקים, שכבר אמרו רבותינו הקדושים ״מושכני אחריך נרוצה״ בתחילה אנחנו מושכים את האנשים לקיים מצוה גדולה זאת, אבל מי שנוגע באור הגדול הזה שהוא ספר דברים, מיד נהיה נרוצה, הוא רץ אחרי כן לקיים את המצוה הגדולה הזאת, וכח המצוה הזאת מאירה ותאיר את העולם.
וכמה שיותר צדיקים לומדים ספר דברים, אנחנו בונים עולם חדש נקי מצער, נקי מיגון, נקי מאנחה, נקי מכל דבר רע.

עולם של טוב כדברי רבנו ה״נועם אלימלך״ זצוק״ל ששואל, אדם שיש לו צרות ובעיות הרי זה מהקב״ה, ואיך הולכים לצדיק לקבל ברכה שישנה את זה, הרע והבעיות באו מהקב״ה. ומתרץ ואומר, הבעיות והצרות נשארות, אבל על ידי תפילה של צדיק נבנה עולם חדש לאדם, והאדם עובר למציאות של עולם חדש ששם אין כלום רע, רק טוב. וכך על ידי לימוד ספר דברים נבנה עולם חדש ונקי מכל רע ומכל צרה ויגון ואנחה, ובעולם החדש הזה כל מי שמצטרף אליו, נכנס למציאות אחרת וחדשה שרק ברכת ה׳ על ראשו, והולך מחיל אל חיל,
יבא טוב, יקבל טוב, מטוב לטוב. וביחד מקרבים את הגאולה והישועה.

הנה נביא מעשה כלשונו בגמרא, שקבלה בידינו מאבותינו ורבותינו זצוק״ל, שעצם לימוד המעשה הזה מהגמרא מתיש את היצר הרע ונותן כח לאדם להכניע את יצרו ולתת לאדם כח לעלות ולהתעלות.

וכך מובא בגמרא (מנחות מד): מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד׳ מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח. נכנסה שפחתה ואמרה לה, אותו אדם ששיגר ליך ד׳ מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא יכנס, נכנס והציעה לו שבע מיטות, שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ועליונה של זהב.
עלתה וישבה על גבי עליונה שהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד׳ ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו, גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. אמר לה, העבודה שלא ראיתי אישה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציונו ה׳ אלוקינו וציצית שמה, וכתיב בה ״אני ה׳ אלוקיכם״ שתי פעמים, אני הוא שעתיד לפרוע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו אלי כ-ד׳ עדים.

אמרה לו איני מניחתך, עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה, עמדה וחילקה כל נכסיה; שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותם מצעות ובאת לבית מדרשו של רבי חייא. אמרה לו: רבי, צווה עלי ויעשוני גיורת. אמר לה בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים ? הוציאה כתב מידה ונתנה לו.
אמר לה, לכי זכי במקחך.
אותם מצעות שהציעה לו באיסור, הציעה לו בהיתר.
זה מתן שכרו בעולם הזה ולעולם הבא, אינו יודע כמה.

רבותינו הקדושים לומדים ממעשה הזה בגמרא, שמצות ציצית היא סגולה להינצל מיצר התאוה. ולמדו כן מסמיכות שני הכתובים בפרשת ציצית (במדבר טו,לט) ״וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה׳ ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״. ופרשו, ההסתכלות בציצית היא סגולה נפלאה לקיים כל מצות בקום ועשה, והיא גם שמירה שלא יתור אדם אחרי לבבו ועיניו המסרסרים את האדם לעבירה.

וכך ממשיכים רבותינו לבאר את דברי שלמה המלך (משלי ו,לב ) ״נואף אשה חסר לב״ כלומר אם אנו רואים אדם שנכשל ח״ו בעניני קדושה, הסיבה היא חסר לב׳, שחסרה לו הסגולה של לב׳ חוטים שיש בארבע כנפות הציצית.

ואפשר לחדד ולהוסיף דהנה מובא בתורתינו הקדושה ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״ ורש״י פירש: הלב והעינים הם מרגלים לגוף, ומסרסרים לו את העבירות. העין רואה והלב חומד, והגוף עושה את העבירות, ועל ידי שלובשים לב׳ חוטים המקיפים את הלב מלפניו ומאחוריו, אנו מקדשים את לב האדם במספר השוה, ועל ידי שאנו מסתכלים בשתי עינינו בציצית אנו מקדשים את העינים, וזה שכתוב ״וראיתם אותו״ שתסתכלו בעיניכם על לב׳ חוטי הציצית כדי שתקדשו את הלב ואת העינים, ובזכות זה ״ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם״.
לפי זה מבואר, ״נואף אשה חסר לב״ בגלל שחסרים לו לב׳ חוטי הציציות, לכן לא היה יכול לקדש את לבו, ועל ידי זה שולט בו היצר הרע שבלב.

וידועים דברי רבנו האר״י הקדוש זצוק״ל בספר הליקוטים ( סוף פרשת וישב ) אותו תלמיד גלגול יוסף הצדיק, והזונה גלגול אשת פוטיפר. והוסיפו על זה רבותינו הקדושים שלכן מובא בתורה הקדושה ותתפשהו בבגדו, כי ידעה כל עוד בגדיו שזה הציצית עליו, לא יחטא איתה, לכן ניסתה להוריד הציצית שמגינה מהחטא מיוסף הצדיק, ואז אמרה שכבה עמי, ולכן כאשר יוסף הצדיק ראה שהורידו ממנו את הציצית פחד, ״ויעזוב בגדו בידה וינס ויצא החוצה״, כי בלי ציצית פחד רגע אחד להשאר לידה, כי רק בכח מצות הציצית ידע שיכול להנצל מן היצר הרע.

והנה כח הציצית גדול הוא, כוחו רם ונישא, ומונע את האדם מכל רע.
ועל הציצית הגמרא (מנחות מג) אומרת, תניא היה רבי מאיר אומר, מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד.

ואפשר לבאר ולומר דידוע כי צורתו של יעקב אבינו חקוקה בכסא הכבוד, כמו שהגמרא (חולין צא) אומרת על הפסוק (בראשית כח יב) ״והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו״ תנא, עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה, ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה. ורש״י פירש, פרצוף אדם שבארבע חיות בדמות יעקב.

וכך מובא בתיקוני הזוהר (תיקון כב סה) דיוקנו של יעקב חקוקה בכסא הכבוד והנה כאשר יוסף הצדיק הסתכל בציצית ראה תכלת, וכשראה תכלת נזכר ברקיע, וכשראה רקיע נזכר בכסא הכבוד, וכשנזכר בכסא הכבוד ראה את דמות דיוקנו של אביו יעקב וכך נמנע מן החטא הקשה של אשת פוטיפר.

והנה כשמדברים ביסוד ודבר קדוש זה, עלינו להביא את המחלוקת היסודית בין רבנו, מאורם של ישראל ה״אור החיים״ הקדוש ורבנו השל״ה הקדוש, הנה התורה הקדושה אומרת ״ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואין איש מאנשי הבית שם בבית, ותתפשהו בבגדו לאמר, שכבה עמי ויעזוב בגדו בידה, וינס ויצא החוצה״ ופרש רש״י ומקור הדבר בגמרא (סוטה לו) באותה שעה באתה דיוקנו של אביו, ונראתה לו בחלון. אמר לו, יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם…, מיד ותשב באיתן קשתו מידי אביר יעקב. מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד, אלא אביר יעקב.

והנה קשה, אם דמות דיוקנו של יעקב נראתה ליוסף הצדיק, והזהיר אותו שלא לחטוא עם אשת פוטיפר, וסייע לו להינצל מהחטא הגדול, והקשה, אם כן איך יעקב אבינו לא ידע שיוסף חי והוא בארץ מצרים, הרי דמות דיוקנו עמדה ודברה והזהירה את יוסף מן החטא החמור והגדול של אשת פוטיפר ?

ועל זה מתרץ מאורם של ישראל רבנו ה״אור החיים״ הקדוש בראש פרשת ויחי, כי ליעקב אבינו היו לו שני נשמות, נשמה אחת יעקב ונשמה שניה ישראל. וכשמכרו האחים את יוסף לעבד והודיעו ליעקוב כי טרוף טורף יוסף, נסתלקה ממנו נשמת ישראל וזה היה כמוות ממש מה שעבר על יעקב, שנשמת ישראל פרחה ויצאה ממנו ויעקוב אבינו באותו זמן עבר מוות של נשמת ישראל, וכאשר גילו לו שיוסף חי, היה ליעקב תחיית המתים בנשמת ישראל, ולכן התורה אומרת ״ותחי רוח יעקב אביהם״ (בראשית מה,כז) יעקב עבר בחייו, מוות של נשמה של ישראל שהייתה בו, ואחרי כן עבר תחיית המתים בנשמת ישראל שחזרה וחייה בו.

ועל פי זה יובן שנשמת ישראל שפרחה ומתה ממנו, היא באה ליוסף והתעברה בו וחזקה אותו ונתנה לו כח לעמוד בכל הנסיונות הקשים והמרים שעבר יוסף, בכח העיבור של נשמת ישראל שהתעברה בו. ולפי דברי ה״אור החיים״ יעקב לא מת, כי נשמת ישראל שמתה וחזרה לתחיה, לא מתה פעמיים, ונשארה ביעקב אחרי שיעקב אבינו נפטר מן העולם.

ורבנו השל״ה הקדוש חולק על רבנו ה״אור החיים״ וסובר שנשמת יעקב, פרחה מיעקב ונשארה בו נשמת ישראל. וזמן הפריחה שפרחה מיעקב, הייתה בזמן שהשבטים לקחו את בנימין לארץ מצרים.

יזכני הקב״ה בקרוב להרחיב ולדבר ולכתוב בענין קדוש זה, אך רוצים אנו לחזק את נפשנו ולדעת ולהודיע יסוד עצום, שישנם נשמות גם קדושות וגם לא, ששטות באוויר העולם, והנשמות הקדושות מתעברות באנשים יראי ה׳ לעזור להם בקיום התורה והמצות, ובעיקר אדם שמקפיד ומוסר נפש על מצוה מסוימת, צדיק וקדוש שהקפיד בחייו במצוה מסוימת, מתעבר באדם המקפיד במצוה זו, והאדם נהיה בעל כוחות, כצדיק וקדוש זה שהקפיד בחייו במצוה מסוימת, וכך עולה ומתעלה האדם בכח אותה התעברות שהתעברה בו. וכל עוד אדם לא חוטא ובעיקר נזהר מהכעס, יכול להיות שנשמות תנאים ואמוראים וקדושי עם ישראל מעוברים בו, ומסייעים לו לעלות ולהתעלות, וכן להיפך, יש נשמות פגומות של רשעים שמשוטטות בעולם, וכאשר האדם מרבה לחטוא, מועברת בו נשמה של רשעים גדולים, וזו הסיבה שמוצאים שאנשים שהיו חברים טהורים וטובים, ביום אחד משנים את עורם ונהיים קשים ורעים ובעלי מידות רעות, והאדם מצטער, איפה החבר האמיתי, איפה התלמיד הנאמן, התשובה היא בעיבור רע וקשה שהתעבר בו, ושינה לו את כל המהות של החיים.

ולכן דוד המלך מזהיר ואומר ״כי כל האדם כוזב״ ולכן יבנה האדם את נפשו להיות כלי קיבול להתעברות של נשמות קדושות, ויעשה הזמנה לעיבור זה על ידי שמתדבק במצוה מסוימת, ומשתוקק בכסופי הנפש לצדיק מסוים שהקפיד באותה מצוה, זוכה לעיבור של הצדיק בו, ואז הנשמה של הצדיק כמין אורחת אצל האדם, וכפי שיש נשמה יתירה בשבת, כך יש לאדם נשמה יתירה של צדיק. וכך המתחיל במצוה, העבור שמתעבר בו הצדיק, אומר לו גמור, עוזר ומסייע לו שיגמור את המצוה שהחל בה, וכך לכל יהודי יש נשמה קבועה שניתנה לו מן השמים, מלבד יעקב אבינו שזכה לשתי נשמות קבועות. ויש נשמות מתעברות על ידי מצות מסוימות שאדם מכין הכנה, ונהיה כלי קיבול לקבל הנשמה החדשה.

והדברים רחבים ועמוקים וככל שנרחיב, ירחיב ה׳ והיריעה תקצר.

עלינו לעשות הכנה ערב שבת קודש, זמן מרומם לקבל עלינו את מצות התשובה, הכנעה בלב וזכוי הרבים בספר דברים וההנהגות ומנהגים של הקהילה הקדושה, וכך בשבת נזכה לעיבור ורוממות הנפש שתשפיע לכל השבוע, ותתן את אותותיה לחיים כולם, בזכות המסירות נפש של כל המשתדלים, ובזכות האור החדש והעולם החדש שבונים בעולמנו, נזכה להארה גדולה בשבת המקודשת הזאת, שאור חנוכה מאיר בה ונזכה לטעום מהאור הגנוז בימים האלו, ונקבל על עצמנו קבלה חזקה למסור נפש על הדרך הקדושה והטהורה.

יעתירו בעדינו לבריאות איתנה ושהיסורים שעוברים בגוף לא יהיו ייסורים של ביטול תורה.

שבת היא מלזעוק ורפואה וישועה קרובה לבוא.
באהבה מרובה ובדבקות עצומה ובמסירות שמבקשים מהקב״ה שנפשי תהיה כפרת כלל ישראל, שבת שלום.
עבדך בן אמתך,
יאשיהו יוסף פינטו.

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 168 כ״ד בכסלו ה׳תש״פ – דצמבר 22, 2019 דבר הרב, דבר הרב מרכזי