חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2393.
נותרו עוד 32 פרקים!

79%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

מתוך יגון ואנחה המציאנו פדות ורווחה

כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה – נובמבר 13, 2014
מתוך יגון ואנחה המציאנו פדות ורווחה

 

לעיתים, שעה שעם ישראל נמצא בתקופה קשה. אות הוא כי הימים ימים של ישועה וגאולה. ולהפך, בשעה של רווחה, יש לה משמעות של התארכות הגאולה.

בתקופת נפולאון, הקיסר הצרפתי, היו יהודים רבים שתלו בו תקוות רבות. סבורים היו אותם יהודים, כי אם נפולאון אכן ביטל כמה גזרות שהיו תלויות נגדם שנים רבות ועוד העניק להם כמה זכויות – זהו אות כי הגאולה קרבה….

אל אותם יהודים תמימים הפנה החת”ם סופר את המעשה הבא:

בנו האהוב והמפונק של המלך סר לפתע פתאום מהדרך הטובה, והחל לעשות מעשים אשר לא יעשו. החליט אביו להגלותו לכפר נדח. ושם, בכפר, התגורר בן המלך בביתו של איכר עני. קשים היו חייו של הנסיך המורגל בתפנוקים: האיכר העבידו בפרך, ותמורת עבודתו לא נתן לו אלא פת יבשה ומים.

באופן זה, קיווה המלך, ילמד בנו להכיר את החיים הקשים, ושוב לא יטה לבו אחר דרכים מפוקפקות. ובבוא היום – לכשיגיע זמנו לעלות על כס המלוכה – יהא הבן ראוי לשבת על הכסא הרם.

בן המלך לא התמרד. הוא קיבל באהבה את כל היסורים שכפה עליו אביו. תקוה אחת פיעמה בלבו: בקרוב יחזירנו אביו אל ארמונו!

חי לו הבן בכפר וספר את הימים עד ליום המיוחל. והנה, באחד הימים ראה קבוצת פועלים מגיעה לכפר. עקב אחריהם ונוכח כי הם יוצקים יסודות ומתחילים להקים בנין גדול ומרווח.

“בשביל מי מקימים אתם את הבית הזה?” הסתקרן בן המלך. והפועלים השיבו בשמחה: “המלך ציוה עלינו להקים פה ארמון מפואר בעבורך, בן המלך!”

מה הופתעו הפועלים לראות כי במקום לשמוח ולצהול פורץ הנסיך בבכי מר.

“האם אין הבנין מוצא חן בעיניך כבוד הנסיך?” חרדו הפועלים.

מבעד לדמעותיו השיב להם הנסיך: “הארמון נפלא, נהדר. ומשום כך בוכה אני”….

“משום כך?” לא יכלו הפועלים להבין. “מדוע ולמה??”

“כל עוד התגוררתי בבית האיכר, עבדתי בפרך ואכלתי פת חרבה – ידעתי כי קרוב היום בו יגאלני אבי וישיבני אל ארמונו”, הסביר הבן. “אך כעת, כששלח אתכם אבי לבנות לי ארמון מפואר – מי יודע כמה זמן חפץ הוא להשאירני כאן, בנכר, מרוחק מארמונו שלו”…

היהודים שהאזינו לדברי החת”ם סופר הרכינו ראשיהם. כן, הם הבינו את הנמשל. אך החת”ם סופר המשיך ואמר: “עם ישראל סובל בגלות, אך בתוך חשכת הגלות יש קרן אור אחת: התקוה לגאולה הקרובה. אך עתה, כשהקב”ה שולח את הקיסר הצרפתי להקים לנו היכל נאה בגלות – היכל של שויון זכויות – מי יודע עוד כמה זמן תמשך גלותנו?…. אין לנו לשמוח על כך, אלא להצטער ולבכות בכי תמרורים”.

אף אנחנו כן, מתפללים לישועה קרובה, בלי להזדקק חלילה לצרות של “חבלי משיח”, אך חשוב שנדע כי הקשיים, יש בהם גם פן של טובה

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 761 כ׳ במרחשון ה׳תשע״ה – נובמבר 13, 2014 מאמרים, ספורי צדיקים