חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2393.
נותרו עוד 32 פרקים!

79%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

מעלת התמימות, לחם הפנים

ז׳ במרחשון ה׳תשע״ה – אוקטובר 31, 2014
מעלת התמימות, לחם הפנים
האנוס שהקריב לחם הפנים כתב בספר משנת חכמים מהרב הגאון ר’ משה חאגיז זצ”ל, סי’ ר”כ, וז”ל: וכבר סופר לי מפי מגידי אמת וזקני אותו דור, דור דעה, שבימי האריז”ל היה מעשה שאחד מן האנוסים שבא מפורטיגאל לגליל העליון בהעיר הקודש צפת תבנה ותכונן במהרה. ושמע מן הרב שבא מהקהילות הקדושות אשר שם, שדרש מענין לחם הפנים, שהיה קרב במקדש מידי שבת בשבתו וכפי הנראה אותו רב נאנח בדרשתו ונצטער מאד ואמר: “ועכשיו בעוונותינו הרבים אין לנו דבר מוכן כדי שיחול השפע גם על הבלתי מוכן”. ואותו אנוס ששמע את הדבר הלך בתום לבבו לביתו, וצוה את אשתו שעל כל פנים תכין לו שתי ככרות לחם מנופה י”ג פעמים, ושיהיה נילוש בטהרה ובכל מיני יופי, ומבושל בטוב בתנור שבבית, לפי שהיה רוצה להקריבו לפני היכל ה’, אולי יתעשת האלהים לו ויקבלם ויאכל את העולה ההיא. 
 
וכאשר דימה כן עשתה לו אשתו. ובכל יום הששי היה מוליך אותם שתי הלחם לפני היכל ה’, ומתפלל ומתחנן לפניו יתברך שיקבלם ברצון טוב ויאכל אותם ויערב לו ויבושם לו. וכיוצא מדברים הללו היה מדבר ומתחנן כבן המתחטא על אביו ומניח הלחמניות והולך לו. והמשמש היה בא ולקח שתי הלחם מבלי דרישה וחקירה מהיכן באו, ומי הביאם, ואוכל ושמח בהם כשמחה בקציר. ובשעת מעריב היה רץ אותו האיש ירא ה’ אל היכל ה’, וכיון שלא היה מוצא שם הלחמניות, היה שמח שמחה רבה בלבו. והולך ואומר לאשתו: “השבח והודאה לאל יתברך כי לא בזה ענות עני וכבר קבל הלחם ואכלו חם. למען השם יתברך אל תתרשלי בעשייתם והזהרי מאד, כי הואיל ואין בידינו במה לכבדו, ואנו רואים דלחם זה ערב לו, חובה עלינו לעשות לו נחת רוח בהם”. והיה הולך ומתמיד בזה זמן מה. 
 
ויהי היום ויקר מקרה דאותו רב של הקהילה קדושה; שהיה מביא זה האיש הלחמניות על פי דרשתו ששמע, היה ביום הששי בבית הכנסת עומד על הבימה וחוזר הדרש שהיה לו לדרוש למחרת בשבת קודש. והנה האיש ההוא בא כמנהגו הטוב עם הלחמניות וקרב אל היכל הקודש. והתחיל לסדר דבריו ותחינותיו כנהוג, מבלי הרגש שהרב היה עומד על הבימה, מרוב התלהבות והשמחה שהיה לו בעת שהיה מביא דורון זה לפני המקום. והרב החריש לו והביט וראה ושמע את כל מה שהאיש דבר ועשה. וחרה לו מאד, וקראו וגער בו, ואמר לו: “שוטה, וכי האלוה שלנו הוא אוכל ושותה? ודאי השמש לוקח זה. ואתה סבור שהאלוה הוא המקבלם. וזה עון גדול לייחס שום גשמיות בהאל יתברך, שאין לו דמות הגוף ואינו גוף”. וכיוצא מדברי מוסר השמיע לאזניו, עד שבא השמש כמנהגו לקחת הלחמניות. והרב כשראה אותו, קראו, ואמר לו: “תן תודה לפני האיש על מה באת, ומי היה לוקח השתי הלחם שזה האיש מביא בכל יום ששי פה בהיכל הקודש”. והשמש הודה ולא בוש. והאיש כששמע בדבר התחיל להיות בוכה ואומר בפני הרב שימחול לו, שטעה בדרוש שלו וחשב לעשות מצוה, ולא עשה אלא עבירה, כפי דבריו. 
 
ובתוך המשך כל אלה הדברים בא לו להרב שליח מיוחד מאת האריז”ל ואמר לו בשם הרב האלקי ז”ל: “לך לביתך וצו לביתך, כי למחר בעת שהיה לך לדרוש – מות תמות. וכבר הכרוז יצא על זה”. הרב נבהל על השמועה אשר לא טובה, והלך אצל האריז”ל שיגיד לו מה פשעו ומה חטאתו? והשיב לו האריז”ל: “שמעתי, לפי שבטלת נחת רוח שהיה לו להקב”ה, שמיום שחרב הבית לא היה לו נחת רוח לפניו כמו באותה שעה שאנוס זה היה מביא שתי הלחם בתמימות לבו ומקריבם לפני היכלו, וסבור היה שהשי”ת קבלם ממנו. ומפני כך, שבטלת אותו מלהביאם, נגזר עליך מיתה בלי שום פתח הצלה לפניך”. 
 
והלך הרב בעל הדרוש ויצו לביתו. וביום שבת קודש, בשעה שהיה לו לדרוש, נפטר לבית עולמו, כאשר הגיד לו איש האלהים האריז”ל. עכ”ל הספר משנת חכמים.
אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 741 ז׳ במרחשון ה׳תשע״ה – אוקטובר 31, 2014 מאמרים, מוסר