“ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישמך אלקים כאפרים וכמנשה” (בראשית מח, כ)
בדרך העולם כשלאדם יש צרה ובעיה, ומנגד יש לו שפע גדול בעניין אחר, הוא שוכח את הצרה ומתמקד בברכה; ברבות הטובה תרבה אהבה, כשהטובה מתרבה, אדם אוהב ושוכח את אלו שעשו לו צרות. ואם כן אומר יעקב; ישימך אלקים כאפרים, מלשון הפריה ורווח, אם לאדם יש רווחות, הוא מתנהג כמנשה, מלשון נשני- שכחה. הוא שוכח מכל האנשים שהזיקו וציערו אותו.
אבל יוסף הצדיק, למרות שהיה בגלות ובעבדות, הוא התחיל עם נשני, לבנו הגדול קרא מנשה. קודם שכח לכולם את הרע שעשו לו, עוד לפני אפרים, לפני שהיה לו רווח.
אדם צריך להתנהג כמו יוסף הצדיק. לשכוח מאלו שעשו לו רע, גם בתקופות הקשות לא לנטור ולא לשמור בלב טינה כלפי איש.
אהבתם? שתפו עוד אנשים.
