חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2383.
נותרו עוד 43 פרקים!

71%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

וכל בית ישראל יבכו על השרפה אשר שרף ה’

ה׳ באב ה׳תשע״ד – אוגוסט 1, 2014
וכל בית ישראל יבכו על השרפה אשר שרף ה’

וכל בית ישראל יבכו על השרפה אשר שרף ה’.
מסופר: בעיירה קוזניץ היה נער כבן 14 אשר נכנס בו דיבוק (רוח רעה) והנער היה צועק ומתיסר ביסורים קשים מאוד וכל בני העיר היו מצטערים מן הצער שהיו רואים את הנער הזה מצטער. הלכו ראשי הקהל וביקשו מהנער הזה וממשפחתו שיבוא לביתו של המגיד מקוזניץ, אך הנער הזה לא הסכים בשום אופן לבא לבית המגיד, הפצירו בו פעמים רבות אך הנער, בשליטת הרוח הרעה אשר בו, לא הסכים לבא בשום אופן. לבסוף התחזק הנער ובכוחות חזקים, עם עזרת כל הציבור, הגיע לביתו של המגיד, אך הרוח לא הסכימה להיכנס בשום אופן לבית המגיד מקוזניץ. עד אשר יצא המגיד ובהשבעות ושמות קדושים הכניס את הנער אליו.
אך הנער, בכח הרוח, לא הסכים להסתכל בפני המגיד, חייבו שוב המגיד בשמות והשבעות שיסתכל בפניו ובכח הנער הסתכל בפני המגיד. ואז החלה הרוח לדבר קשה עם המגיד ואמרה: דע לך שכוחי היה גדול מכוחך, אני הייתי גדול בתורה יותר ממך וכו’. וכך המשיך הרוח לאיים בדברים קשים על המגיד שלא יעשה מאומה.
המגיד עמד ובלי פחד ואימה דיבר קשה עם הרוח: מדוע את מזיקה לנער היהודי. אחרי דיבור ארוך ובין דברים אמרה הרוח למגיד מקוזניץ: אני האדם הראשון אשר זרק את האבן על זכריה הנביא. ידוע המעשה אשר בזמן בית המקדש היה נביא אשר היה קדוש עליון והיה גם כהן וגם נשיא וגם עשיר ומעלות רמות היו בו ועמד והוכיח את עם ישראל על מעשיהם הרעים ועמדו בני ישראל והרגוהו ליד המזבח והחורבן אשר נגרר מדבר זה היה קשה ביותר.
כאשר נבוכדנצאר בא לירושלים והגיע לבית המקדש, הדם של זכריה היה מבעבע שאל נבוכדנצאר מה הדם הזה?. הכהנים פחדו ולא ידעו מה לעשות. תיכסו עצה ואמרו: זה דם הקורבנות, ביקש נבוכדנצאר לראות דם קורבנות וראה שהצבע צבע אחר, המשיך ושאל: מדוע הדם הזה מבעבע?. לקח את כל הסנהדרין, רצח אותם ולקח את הדם וזרקו על הדם של זכריה לקרר את הדם, אך הדם לא עצר מהבעבוע שלו, הלך ושחט את כל התינוקות של בית רבן והדם לא הפסיק, לקח שמונים אלף פרחי כהונה ועדיין הדם לא הפסיק מלתסוס. עמד ואמר: זכריה זכריה כל טובים שבהם אבדתי וכי אתה רוצה שכולם ימותו, תיכף שאמר כך נרגע ונח הדם. עמד אותו רוח ואמר: מהאבן שזרקתי על זכריה המשיכו כולם לזרוק ומזה מת זכריה הנביא ועד היום הנשמה שלו ביסורים גדולים ומלכי חבלה מזיקים לה וזה אחרי אלפי שנים זכה למנוחה בתוך הנער הזה ומבקש שלא יזיק לו להוציא אותו מן הנער.
עמד המגיד מקוזניץ והשביע את הרוח שיצא מן הנער ולא יזיק לו לגופו ולא לנפשו ואם יעשה כך, שלא יזיק, נודר הוא לרוח שבכל יום יקרא קדיש עליו וילמד משניות ללימוד נשמתו ויעזור לו לתקן את נשמתו ומיד עזבה הרוח את הנער
פגיעה בתלמידי חכמים זה הדבר הקשה ביותר וקל וחומר תלמידי חכמים בני צדיקים. הנה החורבן אשר קרה היום הוא מן החורבנות הקשים ביותר אשר היו לעם ישראל מהיותו עם, בודאי האבות הקדושים, אביר יעקב, רבי מסעוד, רבי ישראל ורבי מאיר אבוחצירא בצער גדול וקשה מאוד על דם בנם הנשפך.
קשה להבין דבר קשה וחמור אשר קרה אך אברהם אבינו לימד אותנו: אם אין יראת אלוקים במקום והרגוני. קשה לנו להבין ולהתעמק במחשבה זאת.
הגמרא מביאה “בן שנה שאול במולכו” ונבאר הדברים: שאול המלך היה כבן שנה בזמן מלכותו והגמרא מביאה מחלוקת מה הפירוש “בן שנה שאול במולכו”, אחד האמוראים אמר כמו תינוק בן שנה שנקי מחטא ועוון כך שאול המלך הייה נקי מחטא ועוון, אמורא שני חלק ואמר “בן שנה שאול במולכו”, כמו תינוק בן שנה אשר בגדיו מלוכלכים כך בגדי שאול המלך היה מלוכלך במעשיו, בעוונות. הגמרא אומרת באותו לילה אותו אמורא אשר אמר ששאול היה מלוכלך בעוונות, ראה סיוטים בחלום, כשקם בבקר מיד עמד ואמר אני מבקש סליחה מסבא של שאול המלך על מה שאמרתי שהיה מלוכלך בעוונות. וקשה מדוע מבקש סליחה מסבא של שאול ולא משאול?, אלא אפשר לבאר ולאמר שלוש שותפים באדם אבא, אמא והקב”ה, אבא נותן את העצמות לילד, האמא את הבשר הדם והורידים, הקב”ה את הנשמה ואת החושים. כשאדם נפטר, ה’ לוקח את הנשמה וכו’. והנה באדם יש את עצמות האבא ויובן מדוע האמורא ביקש סליחה מעצמות הסבא של שאול, משום שבדברו פגע בסבא של שאול המלך אשר היה צדיק.
הפגיעה היא בנשמה של הקב”ה, בעצמות של האבות הקדושים ובדם של הסבתא הקדושה אשר נפטרה צעירה בימים ולא זכתה לראות את שמחת ילדיה והשאירה אותם תינוקים וקטנים ונפשה הייתה קשורה בנפש הקדוש והצדיק, הדוד, אשר קשה לנו לחשוב ולהתעמק באסון הגדול אשר קרה.
בשנתיים האחרונות הייתה לנו קרבה גדולה ביותר ואהבת עולם נקשרה ביננו, בערב ראש השנה האחרון, ביקש מאיתנו שרוצה לראות אותנו ולתת לנו דבר מסויים שיקר לו מאוד מאוד, הגענו מניו יורק יומיים ללפני ראש השנה ומסר לנו שעון שהיה שייך למו”ר זקננו רבנו מאיר אבוחצירא זצוק”ל, אמרנו לו: זה דבר יקר מאוד, תשמור את זה אצלך, ענה ואמר לנו: כמה זמן נשאר לנו לחיות, שנה אחת?. הצטערנו מדבריו ואמרנו חס ושלום בע”ה חיים ארוכים. הנה פחות משנה אנו עומדים ובוכים ומצטערים על אביר הרועים אשר סבל סבל גדול וצער מרובה, השתיקה טובה מן הדיבור.
כי תצא עץ ומצא קוצים ונשרף הגדיש, האש יוצאת בגלל הקוצים שהם הרשעים, אך מי נדלק? הגדיש, שהם הטובים ביותר. קדושת העיניים אשר הייתה לדוד הצדיק, דבר אשר צריכים ללמוד אחרים איך לעבוד על עצמם במידה הקדושה מידת היסוד.
הנה זה שנה וחצי שאנו עוברים יסורים גדולים עם רשעים בני עולה אשר הגיעו גם לא הרחק מדברים אלו והימים עוברים עלנו בקירבה גדולה להקב”ה בגדר והיה כי ירים משה ידיו וגבר ישראל וכי יוריד ידיו וכו’.
ובחודש האחרון הרגשנו בנפשנו שדבר קשה עומד לקרוא, ביקשנו לפני חודש לקבל את השבת שעה לפני הזמן ואחרי כן לסיים ספר התהילים ולאחר מכן הרגשנו מועקה גדולה בליבנו ביקשנו ביום חמישי שעבר בשיעור הקדוש לקבל על עצמנו מצות תפילין. ובימים האחרונים הרגשנו עצבות וצער קשים ביותר ובלילה חלמנו שעומדים ערב שבת קודש על ציון הסבתא הקדושה, הרבנית שמחה ובוכים ומתפללים על קיברה, ביקשנו לבטל השיעור של יום חמישי ולבטל השבת הקדושה בביתנו יחד עם התלמידים וביקשנו מעשרה צדיקים שניסע לציון של הסבתא הקדושה. והנה בשעה שעומדים להכנס למטוס שוד ושבר אוי לה לאוניה שאבדה קברניטה. מחר לא יהיה יותר כמו הימים שעברו.
כשנשפך דם של מנהיג הדבר קשה ביותר בעולם, צריכים לעשות חשבון נפש עמוק מאוד על כל ההתנהגות של כל אחד ואחד ואיך לנהוג ולהמשיך החיים של הכלל ושל הפרט.
בלע המות לנצח ומחה ה’ דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר.
 

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 777 ה׳ באב ה׳תשע״ד – אוגוסט 1, 2014 דבר הרב, מוסר