חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2377.
נותרו עוד 124 פרקים!

17%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

הבוטח בה’ חסד יסובבנו

כ״ח באדר א׳ א׳ – פברואר 28, 2014
הבוטח בה’ חסד יסובבנו

אחי ורעי, אהובי וידידי היקרים, ה’ עליהם יחיו.

ערב שבת קודש הוא זמן התעלות וחשבון נפש, המהוים הכנה ראויה לקדושתה של שבת המלכה. לשיא מגיעה הקדושה בעת קבלת השבת, ודוקא קבלת שבת מוקדמת, וכפי אשר קיבלו על עצמם בני קהילות הקודש “שובה ישראל” בארה”ק ובעולם כולו, לקבל את השבת כשעה לפני הזמן הנקוב בלוח, ובזה להשפיע על עצמם מאור השבת ושפע ישועותיה. והרי הדבר בדוק ומנוסה אצלנו מימים ימימה, כי בשבוע בו קיבלנו כולנו – וזכות הרבים עצומה היא לאין שיעור – את השבת מוקדם יותר, ראינו בימי השבוע הצלחות וישועות עין בעין.

ובימים אלו, בעמדנו מול אתגרים באמונה וביטחון בה’ יתברך, עלינו לשוב ולשנן את הרגיל בפינו תמיד, כי אמנם “הבוטח בה’ חסד יסובבנו”, אך בכדי לזכות לחסדו ית’ על האדם להיות בטוח בו ובישועתו לחלוטין ובשלמות, וללא שום שיור. אדם שיעשה חשבונות, ויאמר כי בענין מסויים הוא בטוח בישועת ה’, אך בענין אחר הוא לא בטוח והוא זקוק “לעזור” לרבונו של עולם בפתרון הבעיות, אות הוא כי אין אמונתו בו ית’ בטוחה ומושלמת, ולאדם שכזה לא עומדת הזכות לחסד וישועת השי”ת.

בספרי הקדמונים מובא על כך משל נוקב: יהודי היה מהלך בדרך בחום ובשרב, ללא מים ומזון, ועל גבו תרמיל כבד, וכך נשרך הוא בדרך ארוכה אשר סופה לא נראה כלל. לפתע עוצרת על ידו עגלה מהירה, ויהודי טוב לב היושב בפנים מזמין אותו בכבוד לעלות אליה, וכך להגיע למחוז חפצו במהירות וללא טורח כלל. ההלך עולה לעגלה ומתיישב בה בכבדות, כשהוא מודה ומשבח את היהודי המטיב שריחם עליו והעניק לו הסעה בחינם. אלא שאז שם לב בעל העגלה, כי ההלך יושב בעגלה כשתרמילו הכבד על כתפו עדיין, במקום להניחו על ידו. הוא מתענין אצל ההלך לפשר הענין, וזה משיבו בפשטות: ראה, עשית עמדי חסד כה גדול כשהעליתני לעגלה, סבורני שאין זה הוגן מצידי להטריח עליך יותר, ולשים בעגלה גם את תרמילי הכבד… אלא שבעל העגלה פרץ לעומתו בחיוך משועשע: ניחא, אינך רוצה להכביד עלי, אך כיצד אינך מבין שגם כאשר התרמיל מונח על גבך, עדיין העגלה סוחבת אותו, שכן היא סוחבת אותך ואת כל אשר עליך! התרמיל המונח על גבך – עבורי לא מעלה או מוריד, והיחיד שסובל ממנו זה אתה.. היכבד והורד אותו לקרקעית העגלה, וסע בנחת ורגיעה!

הנמשל חד ונוקב: ישנם אנשים הסבורים כי בענינים מסויימים מוטב יעשו אם יטפלו בהם בכוחות עצמם, ואינם סומכים על בורא העולם. אלא שאינם מבינים, כי עם כל הכבוד להם ולתבונתם, הרי שהם עצמם נישאים על כפי בורא העולם, והוא מסובב את דרכם ומנווט את דרכם, כך שמוטב יעשו אם יניחו לו את שאר הדאגות והענינים, ומי שדואג להכל – ידאג גם לעניניהם.

בכל עת נשוב ונשנן לעצמנו כי הכל ממנו ית’, ונחזק את עצמנו בבטחון ואמונה בשלמות בו ית’, ונדע היטב כי “אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם נגזר כן עליו מלמעלה”. כל נקיפת אצבע, מעשה ודיבור, תוכננו עבורנו ולטובתנו.

בעת זו נעורר גם להתחזק ולהשתדל במעלת מצות הצדקה. הנה חג הפסח ממשמש ובא, ולצערנו מצב אחינו בני ישראל כיום הוא עגום, ורבים רבים מאחינו ניגשים לחג כשבכיסם אין פרוטה, לא למאכלים ומעדנים ולא לבגדי חג חדשים לבני הבית. לקראת החג הבעל”ט, נשתדל יותר מבכל שנה במצוה רמה זו של הענקת “קמחא דפסחא” באמצעות צדקה ותמיכה לזקוקים לכך, שכן מצוה זו רמה ונשגבה, וכמה שננסה לבאר את ענינה לא נשיג ונדע את גודל ערכה ורום חשיבותה, ועצמת זכות אלו השותפים במצוה זו בעולם הזה ובעולם הבא.

חשבנו היום לבאר את האמור במשנה באבות: “על שלושה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים”. ויש לעורר, מדוע בתורה ובעבודה נזכרת ה’ הידיעה קודם (“התורה”, “העבודה”), ואילו בגמילות חסדים נעדרה ה’ הידיעה (“על גמילות חסדים”).

אפשר והביאור הוא, כי בתורה ובעבודת ה’, הרי שהעושה אותם ללא כונה פנימית ועמוקה, הרי חסר בכל פעולתו. תורה ללא כונה הרי היא כמדע בעלמא, ועבודת לב ללא כונה הרי היא גם כמעשים ריקניים וחסרי תוכן. לכן הדגישו את חשיבותם – “התורה”; “העבודה”. גמילות חסדים, לעומת זאת, הרי היא עומדת לכשעצמה גם ללא כוונה יחודית (אף כי כונה במצוה מסוגלת לרומם אותה שבעתיים), וכל צדקה המגיעה ליעדה ותומכת בעני ונזקק, הרי היא מסוגלת ביותר, ועומדת לזכות לנותנה.

חשוב גם לזכור ולדעת: “אין אדם מעני מן הצדקה”, רוצה לומר, הנתינה הכספית לא תגרום לנותן עניות או מצב כלכלי קשה בשל נתינתו, אלא אדרבה, תעמוד לזכותו להתעשר ולהצליח בעסקיו בכפל כפליים, וכנאמר “עשר בשביל שתתעשר”. יתרה מכך, הצדקה גם מגנה ממות, מחולי ושאר עניני עגמת נפש רח”ל.

הנה נכנסים אנו בחודש השמחה והישועה – חודש אדר, בו חל חג הפורים, וכבר אמרו חז”ל “הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהם אדר”, ופירשו צדיקים, שהיינו שיקיים בהידור את מצוות חודש אדר – מתנות לאביונים וצדקה לעניים.

נוסיף כח ועיזוז בעבודת ה’, יראתו ואהבתו, ובזכות אבותינו הקדושים, ובזכות שבת המלכה וקדושתה – וקבלתה מוקדם מהרגיל, נזכה לישועה ושפע רב בכל העולמות.

שבת שלום.

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 1726 כ״ח באדר א׳ א׳ – פברואר 28, 2014 דבר הרב, דבר הרב מרכזי, מאמרים, מוסר, מוסר, מועדים, מועדים