חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2393.
נותרו עוד 32 פרקים!

79%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

דין יין נסך

כ״ו במרחשון ה׳תשע״ה – נובמבר 19, 2014
דין יין נסך

שאלה: יין כשר שנמזג במסעדה על ידי מלצר גוי, האם היין אסור בשתיה?

 

תשובה: בימים עברו, היו נוהגים הגויים עובדי עבודה זרה, לנסך (לצקת) יין לשם עבודת כוכבים שלהם. והיו רגילים מאד במעשה זה, ואותו היין הוא אסור בשתיה מן התורה, וכן הוא אסור בהנאה, (כלומר, אסור להנות ממכירתו לגוי אחר וכדומה), מפני שכל דבר שהוא עבודה זרה אסור בהנאה.

ורבותינו זכרונם לברכה גזרו גם על סתם יינם (כל יין) של הגויים שיהיה אסור בהנאה. והוא שנקרא “יין נסך”. כלומר, אף על פי שלא ידוע לנו על היין שלהם אם נתנסך לעבודה זרה אם לאו, מכל מקום גזרו חכמים שיהיה היין שלהם אסור לנו בהנאה. וכל כך הרחיקונו מן היין שלהם, גזירה משום בנותיהם. כי שתיית היין מביאה לידי קירוב גדול, ומתוך כך שישבו ישראל עם הגויים לשתות יין, עלולים הם לבא לידי קירבה גדולה, ויבא היהודי להתחתן עם בת הגוי. לפיכך גזרו על יינם שיהיה אסור לנו בהנאה. ולכן אף בזמנינו, סתם יינם של הגויים אסור לנו בהנאה, וכל שכן שאסור לנו לשתות ממנו.

ויש לשאול, מדוע החמירו כל כך רבותינו באיסור יין של הגוי, עד שאסרוהו בהנאה, מה שלא מצינו בשאר הרחקות מהגויים? והתשובה לשאלה זו היא, שהואיל ויין נסך ממש, הוא אסור לנו בהנאה מדין עבודה זרה, לכן גזרו רבותינו על יינם של הגויים שיהיה כאילו ודאי נתנסך, אף על פי שאין הדבר ברור שנתנסך לעבודה זרה, מכל מקום כיון שקיים חשש כזה, הרי הוא כמו ודאי שנתנסך. אבל עיקר טעם הגזירה הוא משום בנותיהם.

ומכאן עלינו לדון לענין יין של הגויים בזמנינו, האם גם הוא אסור לנו בהנאה, או שאינו אסור אלא בשתיה, אבל ליהנות ממנו מותר.

ומרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק”ל האריך בענין זה, והעלה, שיש חילוק בין הגויים בענין זה. כי כידוע, הנוצרים, הם עובדי עבודה זרה ממש, שהרי הם מאמינים ביש”ו הנוצרי, שהוא לפי אמונתם אלהות ממש, והם עובדים אותו ומתפללים אליו, ולכן הם נחשבים לעובדי עבודה זרה, שיינם נחשב כיין נסך ממש, ואסור בהנאה.

אבל הישמעאלים, הם הערבים המוסלמים, אין הם עובדי עבודה זרה, וכמו שכתב עליהם רבינו הרמב”ם, שאין דופי באמונתם, ואדרבה, יסוד דתם הוא יחוד האל יתברך, שהם מאמינים בו שהוא האלקים ואין בלתו, ואף על פי שהם מאמינים במוחמד שהיה נביא, והם כופרים בכמה ענינים שבתנ”ך, מכל מקום מצד עיקר אמונתם אין הם עובדיה עבודה זרה, כי אינם מאמינים באלהות אחרת זולת ה’ יתברך.

ולפיכך יש מקום לדון לגבי היין של הערבים המוסלמים, שלא יהיה אסור אלא בשתיה (משום גזירת רבותינו, שלא נבוא להתחתן עם הגויים), אבל בהנאה אין לאוסרו. ומרן רבינו הקדוש רבי עובדיה יוסף זצ”ל דן בזה ופסק להקל, והביא שכן כתבו כמה מרבותינו האחרונים, שכן המנהג במקומותיהם, שאוסרים את יינו של הערבי בשתיה, אבל בהנאה הוא מותר.

אך יש להעיר במה שכתבנו שהישמעאלים אינם נחשבים עובדי עבודה זרה, כי הנה רבינו הר”ן בחידושיו (סנהדרין סא:) כתב וזו לשונו, ולמדנו, ש(הנביא של) הישמעאלים (הוא מחמד), אף על פי שאינם טועים אחריו לעשותו אלהות, מכל מקום הואיל ומשתחוים לו השתחוייה של אלהות, דין עבודה זרה יש לו לכל דבר. שלא להידור (לכבוד) בלבד הם משתחוים לו, אלא כענין עבודה של אלהות היא עבודתם. עד כאן דבריו. ולפי זה נראה, שהמוסלמים, דין עובדי עבודה זרה יש להם.

אולם דברי הר”ן בזה אינם מוסכמים, שכן לדעת הרמב”ם הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה, הואיל ואף שמתחילה היו עובדים עבודה זרה ממש, מכל מקום ברבות השנים נשכח מהם ענין עבודה זרה, ונכרת מפיהם ולבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה’ יחוד גמור שאין בו דופי. ועבודתם היא כדרך שהיו עובדים אותו בדורות הקודמים, אבל באמונתם כלפי יחוד ה’ אין חסרון. ומכיון שיש עוד צירופים להקל בדבר, העיקר להלכה שאין דינם כדין עובדי עבודה זרה, ויינם אינו אסור אלא בשתיה, אבל בהנאה הוא מותר.

לא רק יינם של הגויים אסור הוא לנו, אלא אפילו מגע של גוי ביין שלנו אוסר את כל היין, שגם עליו גזרו רבותינו. וכן יין שמזג אותו הגוי, אף הוא אסור לנו. ולכן יין שנגע בו נוצרי, הרי הוא אסור בהנאה. אבל יין שנגע בו ישמעאלי, אינו אסור אלא בשתיה, אבל מותר ליהנות ממנו, כגון ליתנו לגוי במתנה, או למוכרו לו.

ולסיכום: יין של הנוצרים, שהם עובדי עבודה זרה, אסור בהנאה, ולכן אסור למוכרו לגוי או ליתנו לו במתנה. אלא ישפכנו לתוך האסלה של בית הכסא. אבל יין של הערבים שאינם עובדי עבודה זרה, אינו אסור בהנאה, אלא רק בשתיה, גזירה משום בנותיהם. ואף מגעם ביין שלנו אוסרו בשתיה, וכן מזיגת היין לכוס אוסרתו. וכן המנהג.

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 661 כ״ו במרחשון ה׳תשע״ה – נובמבר 19, 2014 הלכות