חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2452.
נותרו עוד 24 פרקים!

84%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

דברי פי – פרשת וישב –

כ״ב בכסלו ה׳תשע״ח – דצמבר 10, 2017
כוח לימוד  המשניות
הנה, מובא בספרים הקדושים שכוח לימוד המשניות הינו גדול ורב ביותר.
המשנה מזקת את הנשמה ואת הפרנסה. כאשר אדם לומד משניות נפשו ונשמתו מתחזקים בשמים, ושערי שמים נפתחים עבורו לתת לו פרנסה טובה.
בלי נדר קבלנו על עצמנו החל מהיום, יום ראשון, עד שנה הבאה בערב חנוכה לשלוח ללמוד מדי יום משניות על פי הסדר, וכך נזכה לסיים את ששה סדרי משנה עד השנה הבאה בזמן הזה.
שמו של הקב”ה הוא י’ ה’ ו’ ה’, היוצא מן הפסוק “ישמחו השמים ותגל הארץ” שהם ראשי תיבות שמו של הקב”ה.
וידןע כי מאז שנחרב בית המקדש נותרו לנו רק י’ ה’ , שזה ישמחו השמים, וחסר לנו ו’ ה’, שזה ותגל הארץ.
וששה סדרי משנה הם מתקנים את  ו’. וה’ את חמישה חומשי תורה. ב”ה, זוכים אנו ללמוד מדי שבת קודש את חמישה חומשי תורה, וכעת, נשלים גם את ששה סדרי משנה, וכך נשלים  בע”ה את העניין של “ותגל הארץ”, ואת שמו של הקב”ה, אשר שמו אינו שלם עד שיבנה בית המקדש. 
ויהי רצון שבזכות זה ייפתחו שערי שמים עבור כל עם ישראל ושפע גדול ירד משמים.
כולה של הסגולה היא בתנאי שלא נעשו בה טעויות
 
” וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים” ( בראשית לז, ג)
הנה, רבותינו הקדושים לימדונו כי על הכתונת פסים שעשה יעקב ליוסף היו כתובים שמות קדושים)  ברכת כהנים, יברכך ה’ וישמרך וכו’, ) וכן,  המילה “פסים” עצמה היא שם קדוש;  ראשי תיבות- פוטיפר. סוחרים. ישמעאלים, ומדינים, שמכל אלו בקש יעקב להציל את יוסף.
וצ”ע, אם כן, כיצד עברו על יוסף צרות כה גדולות, מדוע אותה כתונת פסים סגולית לא הצילה אותו?
ובביאור הדברים נ”ל עפ”י יסדותיהם של רבותינו הקדושים זיע”א כי ליוסף היו שתי כותנות. האחת, זו שלבש על גופו מפני הזיעה כפי שיתר אחיו לבשו. והשניה, העליונה מעליה, ייחודית וסגולית שעשה לו יעקב אביו.
והנה, השבטים הסירו ממנו את התחתונה ויחד עימה הצליחו להסיר את העליונה. והסיבה שהם הצליחו להוריד ממנו את הראשונה היא משום שיעקב טעה, כביכול, בכך שהיפלה בין בניו ונתן ליוסף יותר ממה שנתן ליתר בניו.
נמצינו אם כן למדים שגם אם יש לאדם סגולה גדולה בידו, אם היא באה לידיו עם טעות, אם נעשתה שלא בדרך הנכונה והראויה ביותר, כוחה ומעמדה בטלים ולא משפיעים.
הזכרת שם שמים בכל דבר ועניין
 
נשתדל לקבל על עצמו בקבלה גמורה לומר על כל דבר בעזרת השם, אם ירצה השם, ונזכה להצלחה ולסייעתא דשמיא גדולה בכל נעשי ידנו.
כשאדם אומר זאת על כל עניין הוא מייחד את הקב”ה בכל דבר שעושה.
וכך מוצאים אנו ביוסף הצדיק “וירא אדניו כי ה’ אתו וכל אשר הוא עשה ה’ מצליח בידו. וימצא יוסף חן בעיניו” ( בראשית לט, ג, ד)  “אדניו”- הכוונה היא הקב”ה, האדון שלו. כיון שהיה מזכיר את השם בכל דבר, הסכים עמו הקב”ה ונתן לו הצלחה גדולה.
השפעתה של מצוות ציצית
 
“ויהי בעת ההוא וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדלמי ושמו חירה” ( בראשית לח, א)
לאחר מכירת יוסף הרחיקו האחים את יהודה ממעמדו מאחר וראו בו אשם למצבו של יוסף.
תורתינו הקדושה מרחיבה במה שנעשה עם יהודה. פטירת שני בניו ער ואונן, וסירובו לתת לתמר כלתו את בנו השלישי שילה כיון שחשש בה שהיא אשה קטלנית. והנה, ממשיכה התורה ומספרת כי כאשר הלך יהודה לגזוז את צאנו התחפשה תמר כלתו והמתינה לו בצד הדרך, וכשפנה אליה דרשה ממנו ערבון את פתיליו וחותמו. חותמו זו טבעת, שמאז החלו לקדש אישה בטבעת שהיא רטשי תיבות טוב בית עם תורה, ושמו של יהודה שזה י’ ה’ ו’ ה’ עם האות ד’ שזה דוד המלך ( דור עשירי מהם) היה כתוב בה.
ומדוע לקחה ממנו דווקא את פתיליו?
משום שפתילים זו הציצית, וידעה תמר שאם רוצה להיות עם יהודה על מנת להביא לעולם את דוד המלך ותהיה ליהודה ציצית, אין כל סיכוי שהוא יסכים להיות עמה, שכן ציצית מונעת מהאדם לחטוא, לכן בקשה ממנו לקבל לידה את הציצית, וכך יכלה להביאו אליה ולהביא את דוד המלך לעולם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מצווה שאיננה בשלמות לא מגינה
רבותינו לימדונו כי שלוחי מצווה אינם ניזוקין. כלומר, אדם ההולך לקיים מצווה אין מציאות שיאונה לו רע. וגם אם נראה שקורה לו נזק, אין זה נזק אמתי,  ובוודאי יצא לו מזה דבר טוב. ואם כן, נדרשים אנו להבין, כיצד אירעו לאחים כאלו דברים קשים של מכירת יוסף, והלא הם הלכו לראות את צאן אביהם? מדוע לא ניצלו מכזה חטא גדול? והביאור הוא ” וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם”, אומר רש”י במקום, “נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות את עצמן”. כלומר, הם הלכו לעניינים של עצמם. המצווה של רעיית צאן אביהם לא הייתה בשלמות, ולכן נפלו במכירת יוסף.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: בסיסה של שכם באהבת חינם
 
“ויבא שכמה” ( בראשית לז, יד) יוסף הגיע לשכם בשליחות אביו. והנה, רש”י הקדוש בפירושו לפסוק זה מבאר, “ויבא שכמה. מקום מוכן לפורענות. שם קלקלו השבטים. שם ענו את דינה. שם נחלקה מלכות בית דוד”.
וצ”ע, מדוע רש”י לא כותב לפי הסדר, הרי עינו שם את דינה לפני שהשבטים קלקלו, ומדוע רש”י כותב קודם שם קלקלו השבטים ואחר כך שם עינו את דינה?
והנה, צריכים אנו להבין כיצד שלח יעקב את יוסף אל השבטים, והלא ידע שהם שונאים אותו? וצ”ל,  שיעקב אבינו לימד זכות על השבטים, וחשב לעצמו, הלא הם מסרו נפשם בשביל דינה על מנת להצילה, ובוודאי באותו מקום מקודש בו מסרו הם את נפשם עבור אהבת חינם, הם לא יפגעו באחיהם ולכן שלח את יוסף לשכם. ועל זה אומר רש”י ששם קלקלו השבטים- הם הפכו את היוצרות ופעלו כנגד יוסף.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מניעת דיבור רע על השני
 
“וישראל אהב את יוסף מכל בניו ועשה לו כתנת פסים. ויראו אחיו וגו’ וישנאו אותו” ( בראשית לז, ג)
המדרש (בראשית רבה) אומר שהם שנאו אותו כדי שיקרע להם את ים סוף. ועל כך אומרים רבותינו שפסים, מלשון פס ים, שהקב”ה קרע להם את הים.
וצ”ע, מה הקשר בין כתונת הפסים לבין קריעת ים סוף. ונ”ל, שהשבטים שנאו את יוסף בעומק הדברים משום שיוסף הביא את דיבתם רעה ליעקב אבינו. וממילא הכתונת פסים רק הייתה תירוץ לשנאתם. ואם כן, מאותו יום שהשבטים שנאו את יוסף החדירו בעם ישראל צושג חדש, והוא, כל אדם שמדבר רע על חבירו הוא נהיה שנאוי. מאז, אנשים לא יכולים לאהוב מי שמדבר רע על השני. ומובא בחז”ל בזכות מה נגאלו בני ישראל ממצרים, מפני שלא היה בהם מי שדיבר רע על חברו. כלומר, גאולת עם ישראל ממצרים הגיעה בזכות אותה כתונת פסים; פס ים. שמאז שהשבטים החדירו בעם ישראל שלא לדבר רע על השני, נזהרו מכך עם ישראל, ולכן נגאלו ממצרים.  
עלינו לדעת שכל אדם שמדבר רע על השני, לבסוף נהיה שנאוי ומגונה אצל בני האדם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: כל סטייה מדרך הישר מביאה אותנו לידי הקוץ
 
כל עוד האדם שומר על עצמו, מתנהג בקדושה ובטהרה, הקב”ה עוזר ונותן לו סייעתא דשמיא גדולה. אך ברגע שהאדם מתנהג באופן שאיננו ראוי, אפילו רק כלפי חוץ, כשזז מהוראות וציווי התורה, באים עליו חלילה צרות ובעיות גדולות.
וכך אומר שלמה המלך ( שיר השירים ב, ב) “כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות”; כמו פרח השושנה העומד יפה על תילו, ומסביבו יש הרבה קוצים. ברגע שהפרח זז הוא נפצע מהחוחים שעושים בו חור ואט אט מתייבש וניזוק.
השושנה היא יפה ומרשימה. הקוצמם שומרים ומגינים עליה. אבל ברגע שהיא סוטה מעט, היא ניזוקה ומתייבשת. כך עם ישראל. הוא טוב ומרשים כשמסביבו הרבה קוצים השומרים עלינו. ברגע שאנחנו סוטים מעט מדרכנו ומתקרבים לקוצים, נובלים ונופלים. ואם כן, כל עוד שיוסף הצדיק היה בארץ מצרים ושמר על קדושתו ומעמדו, לא ניזוק מאומה. אך ברגע שהחל לסלסל בשערו, כשנגע מעט בקוץ, מיד קפצה אותה מרשעת וניסתה לפתותו לדבר עבירה, עד שהגיע לבית האסורים.
יהודי צריך לדעת שהוא כמו פרח השושנה. עליו להשמר ולהזהר לבל יגיע חלילה לקוץ.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: ציצית מזכירה לאדם לברוח מן העבירה
“ויבא הביתה לעשות מלאכתו” (בראשית לט, יא)
הגמרא מביאה מחלוקת רב ושמואל מה כוונת הפסוק “לעשות מלאכתו”. אחד אומר מלאכתו ממש, המלאכה שהיה רגיל לעשות בבית פוטיפר. והשני אומר שבא לעשות עבירה ונעמדה למולו דמות דיוקנו של אביו ונמנע מלעשות העבירה.
ונ”ל שכוונת הדברים היא שהלא כוחה של מצוות ציצית  להציל את האדם מן העבירה כפי שנאמר שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע מזכירה את כסא הכבוד  (לפי האר”י גם היום שאין תכלת, ידמה אדם לעצמו פתיל תכלת ) .
והרי בכסא הכבוד יש דמות אריה, נשר, כרוב, ויעקב אבינו. ואם כן, יעקב ויוסף הרי דומים אחד לשני , ועל ידי שיוסף הסתכל בציצית הוא נזכר בתכלת עד שנזכר בכסא הכבוד בה נמצאת דמותו של יעקב אביו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: פרקי שירה- לפעול כפי הכוחות שקבלנו משמים- נדון את כולם לכף זכות
 
היום, יום ראשון, אנו קוראים פרקי שירה שיש בהם חיזוק גדול לנפש של כל אחד ואחד מאיתנו.
אדם צריך לדאוג להיות מה שהוא ולא לחקות אחרים. אדם העוסק כל העת בניסיון להיות כמו אחרים, מאבד את מעלותיו שלו עצמו ומונע את עלייתו והתקדמותו. 
כדי להבין ולהמחיש את הדברים, נתבונן במשל הבא;  העורב, כידוע, לא הולך ישר, אלא קופץ. ומובא במדרש שהסיבה היא משום שכשהעורב ראה את היונה הולכת, רצה להיות כמותה והחל לחקותה. כך עשה תקופה מסוימת עד שכאב לו הגב מאד ולא הצליח להמשיך ללכת כמו היונה, ואז בקש לחזור להליכתו הראשונה וכבר שכח כיצד הולכים, ומאז קופץ ולא הולך לא כמו היונה ולא כמו הליכתו המקורית.
כך האדם. כשמבקש לחקות טחרים, מאבד את עצמו ואת האחרים שלא יכול להיות כמותם. לכל אחד יש שליחות בעולם שאותה צריך האדם למלא ולהשלים. כמו אדם שמקבל לידיו ארגז כלים. כל אדם צריך לפעול עם ארגז הכלים שמקבל. אינו דומה ארגז הכלים של נגר לארגז הכלים של חשמלאי. וכן צבעי, ויתר בעלי המלאכה.
בנוסף, עלינו לדעת שלא להעמיד כל דבר על הדין. הגמרא אומרת לא נחרבה ירושלים אלא שהעמידו דברים על הדין. בכל דבר דקדקו ולא הסכימו לשמוע ולקבל דרכים ואפשרויות שונות. אדם צריך לוותר ולהעביר על מידותיו. מי שלא עושה כן, גם בשמים מדקדקים עמו על כל דבר ודבר. 
“ה’ צלך על יד ימינך”- הקב”ה נוהג עם האדם כפי  שהוא עצמו נוהג.
ידוע סיםורה של משפחת רוטשילד, כיצד זכתה לעושרה הגדול. הסבא אנשיל רוטשילד היה גבאי של רב גדול. באחד הימים בקש לעזוב את תפקידו וללכת לעיר אחרת. נפרדו בכבוד ובאהבה. בעקב פסח הבחינה הרבנית שהכסף אותו חסכה כדי לחתן את בנותיה, נעלם. מיד נפל החשד על אנשיל רוטשילד שגנב את הכסף ולכן עבר לעיר אחרת. נסע הרב לאנשיל רוטשילד שהתרגש מבואו של הרב. שאל הרב את רוטשילד מדוע גנבת את הכסף, הלא עשיתי עמך רק טובה. שמע רוטשילד את הדברים, הבליג, ובקש מהרב להמתין זמן קצר. הוא יצא מהבית וחזר אחרי זמן מה עם כל הסכום. קבל הרב את הכסף, חיבקו ונשקו ו”סלח” לו על “הגניבה”.
כעבור זמן הזמינו את הרב למשטרה. שם נמסר לו כי נתפס גנב גוי שהודה כי גנב מבית הרב סכום עסף גדול. הזדעזע הרב מאד. לפתע נודע כי רוטשילד לא גנב מאומה. נסע שוב לביתו של רוטשילד, החזיר לו את הכסף והתנצל על החשד שחשד בו, אך ביקש להבין מה הביאו “להודות” בדבר שכלל לא עשה. ענה רוטשילד, ראיתי שהרב חושד בי וכל מה דהייתי אומר לא היה מתקבל. העדפתי ללוות את הכסף ולהביאו לרב.
התפלל הרב ובירכו שיזכה בעושר גדול עד עולם. ואם כן, כשאדם מעביר על מידותיו ומקבל הכל באהבה, זוכה לשפע גדול. 
נקבל על עצמנו שלא לדון אף אחד לכף חובה. נמחל ונסלח לכל אחד, ונזכה שהקב”ה ינהג עמנו באותה דרך.
כמו שיש תענית בה אדם צם  ולא אוכל, כמו שיש תענית דיבור, בה אדם לא מדבר, כך נעשה תענית שפיטה. לא נשפוט ולא נדון אחרים. כשנעשה כך, נקל על עצמנו ועל נפשנו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: השלמת התיקון
 
הגמרא (מסכת מנחות דף מד. ) מביאה מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית. 
שמע שיש אישה שאינה הגונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה.
שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבעה לו זמן. 
כשהגיע זמנו, בא וישב לו על פתח ביתה. 
נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח. 
אמרה היא: יכנס. נכנס. 
הציעה לו שבע מטות. 
שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב.
עלתה וישבה על גבי עליונה.
באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, 
ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. 
אמרה לו, איני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי. 
אמר לה, מצוה אחת ציונו ה’ אלהינו וציצית שמה, 
וכתוב בה “אני ה’ אלהיכם” שתי פעמים.
אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כארבעה עדים. 
אמרה לו: איני מניחתך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה.
כתב ונתן בידה. 
עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, 
ובאה לבית מדרשו של ר’ חייא.
אמרה לו: רבי, צוה עלי ויעשוני גיורת, 
אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? 
הוציאה כתב מידה ונתנה לו. 
אמר לה: לכי זכי במקחך. 
אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר.
והנה, אותו תלמיד היה גלגול של יוסף הצדיק, ואותה אישה הייתה גלגול של אשת פוטיפר שבאו לתקן את הצריך תיקון בגלגול קודם שטרם תיקנו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: השלמת הדרוש תיקון בעולם
 
 
הגמרא (מסכת שבת דף קיט.) מספרת על יוסף מוקיר שבת, וכך היה המעשה; בעיירה אחת גר יהודי ושמו יוסף שהיה ידוע בכך שמכבד ומענג את השבת, משום כך כינו אותו הבריות יוסף מוקיר שבת.
בשכנותו גר נכרי עשיר. יום אחד אמרו לנוכרי החוזים בכוכבים שכל נכסיו עתידים ליפול, לידי יוסף שכנו היהודי. נבהל הנוכרי, הלך ומכר את כל נכסיו וקנה בהם יהלום גדול. הכין לעצמו כובע מפואר, שבצו במשבצות של זהב ובתוכם קבע את היהלום היקר. כך היה בטוח שיהא בידו לשמור על רכושו תחת ידו. אך יום אחד בעת שעבר בגשר, העיפה הרוח את הכובע והטילה אותו לים, שם בלע את הכובע דג גדול.
כעבור ימים אחדים נצוד הדג, והובא לשוק ביום שישי. מפאת השעה המאוחרת לא נמצאו קונים בשוק, התעצבו הדייגים אל לבם, דג יפה זה לא יהא אדם לוקחו? עד שאמרו: לכו והביאוהו אצל יוסף מוקיר שבת, כי רגיל לקנות דג לכבוד שבת, וודאי ישמח בדג גדול ויפה. ואכן הביאו את הדג אל יוסף ששמח על שביכולתו לענג את השבת כראוי וקנה את הדג. והנה חותך יוסף את בשרו ומצא בתוכו יהלום. שמח יוסף ביותר על שכעת יוכל לענג את השבת בכפל כפלים. לאחר השבת מכר יוסף את היהלום בסכום גבוה והפך לעשיר מופלג. ואמרו רבותינו כי יוסף מוקיר שבת היה מנשמתו של יוסף הצדיק, ואותו גוי היה משורש נשמתו של פרעה הרשע שלקח את כל הכסף של מצרים- הניצוצות, ויוסף הצדיק תיקן אותם.
והנה, אותם ניצוצות באו בגלגול לגוי, ויוסף מוקיר שבת תיקן אותם.
עלינו לדעת כי כשאשם מקפיד לקיים את המצוות בשלמות, הוא מתקן את כל הדרוש תיקון.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: כשהבור ריק ממים יש בו נחשים ועקרבים
 
רבינו חיים פלאג’י זיע”א מספר סיפור מופלא על בעל השבט מוסר זיע”א; דרכו בקודש הייתה לקום מדי יום לפנות בוקר ולהתענג על לימוד התורה. באחד הימים קם מוקדם מן הרגיל, וכשהגיע לחגור את אבנטו הבחין שהוא צר מן הרגיל, אך השבט מוסר לא השגיח בכך, והידק את האבנט היטב. לאחר זמן, כשהבוקר כבר החל להאיר, הבחין לפתע כי האבנט נשמט מגופו, ואינו אלא נחש שנדמה היה לו בחושך כאבנט. המשיך השבט מוסר בלימודו, וכאות הוקרה והודיה להקב”ה על הנס שאירע לו חיבר ספר בשם “אזור אליהו”.
נמצינו למדים כמ כאשר אדם שוקד על תלמודו ודבק בבוראו, אף ברייה או יצור לא יכול להזיקו.
וזה מה שאירע עם יוסף הצדיק, “ויקחהו וישלכו אתו הברה והבור רק אין בו מים” ( בראשית לז, כד) מביא רש”י, “מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו”.
ואם כן, הביאור הוא, כאשר לאדם אין מים, אין בו התורה נמשלה למים, אזי, יש בו נחשים ועקרבים. אבל אם יש מים- תורה, אז אין בו נחשים ועקרבים.
עלינו לקבל על עצמנו עול תורה ומצוות, וכך נזכה להינצל ולהשמר מכל דבר רע.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: עשרה הרוגי מלכות כנגד עשרת השבטים
 
מובא בשם רבי שמשון מאוסטרופולי הי”ד שעשרה הרוגי מלכות הם תיקון לעשרת השבטים. דהנה, קם  אחד ממלכי רומי ואמר, הרי נאמר בתורה (שמות כא, טז)  “גונב איש ומכרו מות יומת”, והלא השבטים לקחו את יוסף ומכרוהו ולא נענשו, לכן אקח עשרה צדיקים גדולים ואעשה אותם כפרה על מכירת יוסף. וכך היה. לקח עשרה מצדיקי אותו הדור והוציא אותם להריגה במיתות קשות ביותר. ואומרים רבותינו ז”ל כי כל אחד מאותם צדיקים היה כנגד אחד השבטים. לדוגמא, רבי עקיבא היה ( עפ”י חלק מהמפרשים) תיקון על שמעון שנתן העצה למכור את יוסף, ולכן קבל רבי עקיבא מיתה משונה וקשה ביותר. וראובן היה בגלגול של רבי אלעזר בן הורקנוס, ולכן כשנולד ראובן אמרה לאה ( בראשית כט, לב) “ראה ה’ בעניי”. ראה, ראשי תיבות רבי אלעזר הגדול. ואם כן, ידוע המעשה ברבי אלעזר בן הורקנוס שהיה בנו של הורקנוס העשיר ועבד אצלו. בהיותו בן שמונה עשרה אמר לאביו, חשקה נפשי בתורה. אמר לו אביו, שמא קשה עליך העבודה ואתה מבקש משהו קל יותר. אמר לו, לא. ככל שניסה לשדל אותו לוותר על תוכניותיו, המשיך רבי אלעזר בדרישתו לעזוב הכל וללכת ללמוד תורה. וכך, ברח רבי אלעזר לישיבתו של רבי יוחנן בן זכאי. ישב שם בעוני גדול ולומד תורה עד כדי כך שהיה אוכל חול. אט אט הגיע להיות האור הגדול של הישיבה עד שרבי יוחנן אמר עליו שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אלעזר הגדול לבדו בכף השניה, הוא מכריע את כולם. באחד הימים הייתה מחלוקת בבית המדרש אודות נחש מסוים ( עכנאי, ונקרא כך משום שסובבו את כל התורה כולה על מחלוקת זו) רבי אלעזר אמר טהור, וחכמים חלקו עליו שזה טמא. אמר רבי אלעזר, אם הלכה כמותי תצא בת קול מן השמים ותאמר שההלכה כמותי. יצאה בת קול ואמרה, ההלכה כמותו. אך חכמים לא קבלו, ואמרו; לא בשמים היא, אלא בידי חכמים. המשיך  רבי אלעזר ואמר, קורות בית המדרש יוכיחו. נפלו קירות בית המדרש החלו ליפול. אמר להם רבי יהושע, קירות, אין לכם להתערב ביננו. הקירות לא נפלו מכבוד רבי יהושע, ולא חזרו לעצמם מכבוד רבי אלעזר. אמר רבי אלעזר, עץ החרוב יוכיח, אמת המים תוכיח. וכן הלאה ניסים מעל דרך הטבע שעשה רבי אלעזר, אך חכמים לא קבלום. רצו חכמים לנדותו ושלחו את רבי עקיבא להודיעו. הלך רבי עקיבא לבש בגדים וישב על הריצפה. שאלו רבי אלעזר מפני מה נוהג הוא כך. השיבו רבי עקיבא, דומני שחבריך בדלים ממך. ירדו לרבי אלעזר כמה דמעות מן העיניים והיה בצער גדול. וכך, ארבעים שנה היה רבי אלעזר בנידוי. לאחר ארבעים שנה נודע לחכמים שהוא חולה. הלכו החכמים לבקרו, וכשבאו, שאלם מדוע לא באו עד כה. השיבוהו כי לא היה להם זמן. אמר להם רבי אלעזר, כולכם תמותו מיתה משונה. שאלו רבי עקיבא על עצמו, כיצד אני אמות? ענה לו רבי אלעזר, שלך קשה מכולם. והמשיך רבי אלעזר,  הרבה תורה וחכמה היה לי לומר ולא היה לי למי לומר. שאלוהו על אותה מחלוקת שנדונה ארבעים שנה קודם לכן מה דינה. אמר להם, התנור טהור, ומיד יצאה נשמתו. התחילו החכמים לבכות, ואמר רבי עקיבא, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.
רואים מכאן יסוד גדול ונפלא, ארבעים שנה היה רבי אלעזר הגדול בצער, ורהי עקיבא מת מיתה משונה משום שבמכירת יוסף, אם היו שומעים לראובן לא הייתה מכירת יוסף באה לעולם. וכך רבי אלעזר הגדול שהוא משורש  נשמתו. אם היו שומעים את רבי אלעזר הגדול במשך ארבעים שנה לא הייתה האה מיתה קשה זו לעולם, כי היו מתקנים את החטא הזה של מכירת יוסף.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: האות של כל אחד ואחד בתורה
 
“ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא.” (בראשית לז, יט)
צ”ע מדוע השתמשו האחים דווקא בכינוי “בעל החלומות” על יוסף. והנה, האר”י הקדוש אומר שכאשר מגביהים את ספר התורה ראוי ונכון להתקרב ולהסתכל על האותיות. ומובא שהאדם שזוכה לקרא בספר התורה מהאות שהיא שורש נשמתו, זוכה לדרגות גבוהות ולהתקרב לתיקון השלם. וכידוע, לכל יהודי יש אות מהתורה, ולכן אמר דוד המלך ( תהילים פו, יז) “עשה עמי אות לטובה”- שהרי אמרו על דוג המלך שהוא בן גרים, וממילא אין לו אות בתורה, שכן השורש של בני הגרים הוא מהתגים של האותיות, ולכן היה רבי עקיבא שהוא בן גרים, דורש כל תג שבתורה, שעל ידי כך הוא תיקן את תיקון הגרים והכניסם לתורה הקדושה. 
מי שהוא צדיק יש לו אות משמו של הקב”ה, או משמו של אחד הצדיקים הכתובים בתורה, אברהם, יצחק וכדו’. ומי שהוא רשע, שןרש אותיותיו הוא משמו של בעל חח או אחד הרשעים המופיעים בתורה, אך מי שזוכה למלכות זה מניקוד “חולם” המופיע מעל האןתיות. ואם כן השבטים אמרו על יוסף, “הנה בעל החלומות הלזה הא”- הנה האדם שטוען שהוא ראוי למלכות, ששורש נשמתו הוא מ”חולם”.
נשתדל להקפיד היטב לקרא בספר התורה בעת הגבהתו, ונשאף להגיע לאות שלנו ולתקן את  שלמותנו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: סגולה להינצל מיצר הרע
 
רבינו החיד”א (בספרו עבודת הקודש) מביא סגולה נפלאה להינצל מיצר הרע ומהשפעתו הקלוקלת, שכל אחד ישים את דמות דיוקנו של אביו לנגד עיניו. ומביא עוד את הפסוק (בראשית א, יא) “תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע”, דשא; ראשי תיבות, דיוקנו של אבא. כשהדמות של האבא נמצאת מול העיניים ניצלים בסייעתא דשמיא מיצה”ר.
ומובא בשם אחד מצדיקי הדורות שאמר שאפילו אם האבא רק שומר שבת, כבר יש בכוחו למנוע מבנו לחטוא. 
וכך מוצאים אנו בפרשתנו כי יוסף הצדיק ניצל מן החטא כשדמות דיוקנו של אביו נגלתה לנגד עיניו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הלימוד ליום שלישי- תמונת האבא לנגד העיניים
 
 
היום, יום שלישי, קוראים את פרשת בלק. הקורא אותה זוכה בזכות גדולה ביותר,  מקבל עזרה וסיוע משמים להנצל מכל רע, ונזכר לישועה.
הזוהר הקדוש אומר שהקב”ה אומר לישראל אם אינכם מקיימים זכור נא מה יעץ בלק, אל תבקשו זכור ה’ מה היה לנו.
כלומר, אם איננו זוכרים מה יעץ בלק לעשות לישראל, שלא נבקש מהקב”ה שיזכור מה היה לנו. כשאדם זוכר את מה שבלק יעץ לעשות לעם ישראל, וכיצד הצילנו הקב”ה ממנו, אז הקב”ה זוכר  אותנו ועוזר.
ידועים דברי רבותינו הקדושים שחז”ל בקשו בתחילה שפרשת בלק תהיה במקום קריאת שמע. והחתם סופר אומר שבכל התורה אין שום נס שלא היה לו עד ראיה שראה כיצד מבקשים לפגוע בנו, מלבד הנס שאירע לנו עם בלק שהקב”ה גילה לנו מה רצה ומה ביקש בלק לעשות לנו.
ואם כן, בקריאת פרשה זו הקב”ה מעורר עלינו זכויות הנמצאות לנו בשמים, ואם מישהו מתכנן לפגוע או להזיק לנו בכל דבר שהו, הקב”ה מפר עצתו ומקלקל מחשבתו.
והנה, נשוב ונחזק את הדברים הבאים; החיד”א אומר יסוד גדול ומופלא, שאדם המבקש להכניס בליבו יראת שמים יקח את תמונת אביו וישימה מול עיניו. כשאדם לוקח תמונת אביו לנגד עיניו, הוא מכניס בליבו פחד ומורא מהקב”ה וזוכה ליראת שמים. וכן כתב רבי אליעזר פאפו זיע”א בספרו פלא יועץ שאדם צריך לראות את תמונת אביו ולדמיין בנפשו שאביו נמצא בתוך אש וקורא לו לשוב לדרך השם.
והירושלמי אומר שיוסף הצדיק ניצל מן החטא עם אשת פוטיפר משום שצייר דמות אביו לנגד עיניו וגם את דמות של רחל אמו ראה יוסף לנגד עיניו , ולכן ניצל.
ואחד מהגדולים אומר שדי בכך שאביו היה שומר שבת כדי להכניע את לב הבן לבל יחטא ולשוב בתשובה.
נתעורר לעשות כך, להחזיק תמונת האבא בתוך הארנק, בבית, ובכל מקום, ונתעורר לשוב בתשובה שלמה.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לימוד התורה של ההורים כציון דרך לדורות הבאים
 
נשתדל להקפיד על לימוד המשניות היומי. דבר זה מתקן את הנשמה ומביא שפע גדול בפרנסה.
בזמן שלומדים את המשניות ברוב עם הדרת מלך, מקבלים שכר גדול משמים. וכן, כשהילדים רואים את הוריהם לומדים ונמצאים במצוות זה משפיע מאד על הדורות הבאים.
רבותינו הקדושים הקפידו מאד על דוגמא טובה לילדים. ישנה מחלוקת עתיקת יומין בעם ישראל באדם שמחמת הדין צריך לנדותו. הרמ”א ביורה דעה סימן של”ד אומר שגם אם הנידוי יגרום לאותו אדם להתדרדר להיות חלילה כמו גוי, מנדים אותו. אבל הט”ז חולק ואומר שבכזה מצב לא מנדים אותו. וכך ממשיכה המחלוקת בקרב הפוסקים. אבל החתם סופר מביא חשש שמא אותו אדם יקח עמו את ילדיו וידרדר אותם לדרך רעה, ולכן מביא צד שלא להדותו מחמת ילדיו. 
נמצינו למדים עד כמה צריך לחשוש מההשפעה על הילדים, אך פשוט שבמצב כזה שהילדים רואים את הוריהם לומדים, עולים ומתעלים, יושפעו הם לטובה ויצעדו בדרך הישר.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הלימוד ליום שני- שכחת הצרות והבעיות
 
היום, יום שני, לומדים את מעשי הנסים של אליהו ואלישע הנביאים.
צריכים לדעת שכאשר אדם חושב על משהו טוב, הקב”ה עוזר ומסייע באופן כזה. אך כשאדם חושב דברים שליליים ומחשבות שאינן טובות, הוא מושך על עצמו דברים שאינם טובים. לכן  צריך להקפיד לחשוב תמיד מחשבות טובות בלבד. על דברים מרוממים וקדושים, ואז זוכה להשגות גבוהות ונשגבות. וכך, קריאת מעשי הנסים הללו מעוררת את הזמן ומביאים לעצמנו סייעתא דשמיא ונהיים חלק מהנסים.כשיש לאדם קושי בפרנסה, יחשוב על הנס של ריבוי השמן וידמיין עצמו חלק מהנס ומהישועה. כשיש לאדם חולי, יחשוב על החיאת בן השונמית על ידי המביא, וכן הלאה בזאת הדרך. 
וכשנסתכל על יוסף הצדיק נראה שהתורה הקדושה אומרת “ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו” (בראשית מ, כג) ופירוש הדברים הוא, שבתחילה ביקש יוסף עזרה משר המשקים, אולם אחר כך התחרט ואמר לעצמו כיצד פניתי אליו לעזרה? מדוע לא שמתי את בטחוני בהקב”ה בלבד? אז הוא השכיח את שר המשקים ממנו, העלים מעצמו את מחשבת שר המשקים, אז גם שר המשקים שכח מזה ולכן שר המשקים לא זכר את יוסף.
וכן הדבר כשאדם חושב על בעיה מסוימת הוא מחיה אותה. אך אם מוחק ומעלים אותה מראשו, אז גם הבעיה נשכחת ונעלמת. ככל שנחשוב פחות על בעיה או נזק, נעלים אותה מעצמנו. 
וכך מוצאים אנו ביוסף הצדיק שקרא לבנו מנשה. ומדוע? “כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי” (בראשית מא, נא), מסבירים רבותינו שיוסף אמר, אני רוצה לשכוח ולהתעלם מבית אבי, עד כדי כך שקורא כך לבנו. כיון שידע שכל עוד לא ישכח ויעלים מעצמו את בית אביו, יגרם צער גדול לאביו. לכן השכיח מעצמו את בית אביו, ובכך גרם טובה לאביו.
ולכן אומרים רבותינו הקדושים שמת נשכח מלב אחרי שנים עשר חודש. ומדוע? משום שהנפטר כבר אינו חושב וממילא גם בני האדם שנותרו בחיים לכ חושבים עליו.
וכך ישנם האומרים דאגה בלב איש יקטיננה. ככל שיקטין את הבעיה הוא יפחית אותה עד שימית אותה. ואם כן, גם בדברים חיוביים, ככל שנקרא ונעצים את הנסים של אליהו ואלישע, כך נגרום יותר ויותר דברים חיוביים. ולכן היי מהצדיקים שנהגו לספר סיפורי צדיק, שבכך משפיעים שפע כדי שגם להם יהיה שפע ונסים מהשמים.
לכן, לפני שתבא חלילה צרה או בעיה, נקדים להם תרופה. נתפלל ונבקש ונגרום לעצמנו ישועה גדולה.  ועל הפסוק ( תהילים קכח, ו) “וראה בנים לבניך”, דרשו, שעוד לפני שיש לאדם בנים כבר יתפלל עליהם ועל בניהם. כך בכל דבר, נתפלל על בריאות, על פרנסה ועל יתר צרכנו טרם שבאו לעולם. לאחר שבאה הצרה קשה יותר לצאת ממנה, שכן איח חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.
הנהגנו בקהילות שובה ישראל ללמוד את המשנה היומית. נדע שמשנה הם אותיות נשמה.  בכח לימוד המשניות להשפיע שפע של פרנסה על האדם. אדם צריך למסור נפש על המצוות. 
מסופר שהנועם אלימלך היה עולה על הר גבוה ומתגלגל בשלג  הקפוא עד שהגיע לתוככי הנחל הקר. 
היו צדיקים גדולים שירדו לתוככי הנחל שכולו קרח ולמדו שם עם נר. כך עבדו פעם את הקב”ה.
אחד מגדולי הצדיקים היה מתקלח בחורף הקר ומותיר את גופו רטוב ויוצא לקור עד שהבגד היה נדבק לגופו מרוב קור, והיה תולש את בגדו עד שיצא לו דם. כמו כן, היה הולך יחף כדי שרגלו תדבק לשלג והיה מושכה בכוח כדי שיצא לו דם מרגלו. גדולי עולל הקריבו את כל הגשמיות של גופם כדי לטהר עצמם.
 כיום, קשה לעשות זאת , ואיח בנמצא בעלי מדרגות שכאלו. בדורנו צריכים להלחם על האמונה בכל כוחנו, כאשר השטן מבקש לטשטשה. צריכים לסגף את המפש נגד כל הרוח הרעה השוררת ברחובות. אדם ששומר על נפשו להשאר בתמימות עם הקב”ה, זה כמו בדורות ההם עם הבעל שם טוב ויתר קדושי העליון. 
היום הולכים להתפלל ליד קברי הצדיקים, אולם עלינו לדעת כי אם הגאולה לא תבא, בעוד כמה שנים, ילכו לקבריהם של בני הדור הזה ששמרו על עצמם בצדקות ובתמימות. 
ומסופר כי בזמן האר”י  הקדוש באו יהודים תמימים  מגירוש ספרד שהלכו לבית כנסת ושמעו על עניין לחם הפנים שהיה בבית המקדש, וחשבו שצריך להביא לחם להדב”ה. וכך הכינו לחם והכניסו אותו לארון הקודש. וכך כל שבוע כשהרב המקומי ראה את הלחם ולקח לעצמו. לאחר זמח רב פגש רב בית הכנסת את היהודי התמים עושה זאת ושאלו מדוע עושה כך. השיבו היהודי כי כבר זמן לא מבוטל כושה זאת והקב”ה לוקח ממני את הלחם. צחק הרב  ואמר לו, אני לוקח את הלחם. תפסיק עם מנהגך המשונה. בלילה חלם הרב כי אומרים לו משמים שבשל דבריו לאותו יהודי נגרם צער רב בשמים, כי היהודי הזה הצליח במעשיו לעשות נחת רוח להקב”ה. ואותו רב לא סיים את שנתו.
התורה היא תמימה, ומי שמתנהג עמה כך, היא משיבת נפש.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לימוד ההלכה היומי
 
 
“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא”.
מובא בספרים הקדושים שאדם שלומד הלכות,  גם אם יש עליו בשמים מחלוקת ויש מלאכים שמקטרגים עליו, כשלומד את הפסק, גורם שבשמים מיישרים את המקטרגים ומפסיקים לחלוק עליו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לימוד ההלכה היומי
 
 
“כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא”.
מובא בספרים הקדושים שאדם שלומד הלכות,  גם אם יש עליו בשמים מחלוקת ויש מלאכים שמקטרגים עליו, כשלומד את הפסק, גורם שבשמים מיישרים את המקטרגים ומפסיקים לחלוק עליו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: סידור המיטה
 
 נשאלנו בעניין סידור המיטה בשינה והגדרים הקשורים לכך.
הנה, יש בעניין זה דעות ומחלוקות שונות, אולם דעת הזוה”ק היא שהראש של המיטה יהיה למזרח ורגליה יהיו למערב, כך שצדדיה הם בין צפון לדרום. סדר זה הוא הראוי והטוב ביותר.
אופן זה הוא סגולה לפרנסה ולבנים הגונים וישרים. כשעושים כך זוכים שכשהנשמה עולה בלילה  לשמים, תעלה בצורה טובה ונכונה.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: בעניין קדיש לאחר זמן
 
נשאלנו באדם שלא הלך בדרך ה’ ואביו נפטר ולא אמר עליו קדיש במשך אחד עשרה חודשים (או שנה, כפי המנהג), ולאחר מספר שנים רוצה לומר קדיש.
התשובה היא, שיכול לומר למשך הזמן הנהוג, ותהיה בכך תועלת גדולה לנשמת אביו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: להכין את הלב קודם החטא
 
חז”ל לימדונו שהקב”ה אמר לראובן, מעולם לא פתח אדם בתשובה לפני עד שבאת ופתחת בתשובה, חייך שבן בתך יפתח לפני התשובה. וזה הושע, שנאמר “שובה ישראל עד ה’ א-לקיך כי כשלת בעוונך. קחו עמכם דברים ושובו אל ה’”.
וצ”ע, הרי אדם הראשון עשה תשובה על אכילת עץ הדעת, וקין עשה תשובה על הרג הבל, מדוע זה נקרה שעד ראובן איש לא עשה תשובה?
ונ”ל, דהנה נאמר “וראה בנים לבניך שלום על ישראל”, שפירושו הוא, שאדם צריך להתפלל להקב”ה לפני שקורים דברים. כך בבריאות, בפרנסה, ובכל יתר הדברים. לא להמתין שתבא צרה חלילה, שאז כבר צריכים זכויות גדולות כדי לצאת ממנה. ואם כן, וראה בנים לבניך- תתפלל על בני בניך שיהיו להם ילדים. וכך גם בעניין התשובה, אדם צריך להתפלל בהכנעה ובשברון לב קודם עשיית העבירה שלא יחטא, ושלא יגיע לידי עבירה ועוון. 
וזה מה שאמרו חז”ל, מעולם לא עשה אדם תשובה לפני שעשה את העבירה. תחילה- לפני שחטא.
וזה מה שנאמר שובה ישראל עד ה’ א-לקיך כי כשלת בעוונך; ראשית, תשוב אל ה’ ותכניע את ליבך, ואחרי כן, עד ה’ אלקיך. אחר כך תחשוב אם עשית עבירה ותעורר את אותה תשובה עבירה. ובשונה מאדם הראשון וקין שעשו תשובה לאחר שחטאו, ראובן לא ידע שהחטא של בלהה הינו חטא, רק אחרי שיוסף נמכר, רק אז החל לבכות ולהבין שיש כאן שורש לא טוב, ואז הלך לשקו ותעניתו, ולכן זכה לצאצא כמו הושע.
עלינו להכניע את ליבנו להקב”ה, וכך נזכה שלא נחטא.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: בעניין שהאשה מבוגרת מבעלה
 
נשאלנו בעת האחרונה האם ישנה בעיה לשאת אשה המבוגרת מהאיש. הנה, רבותינו לימדונו שאין בכך בעיה, ואין ממה לחשוש.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מהות תיקון חטא עץ הדעת
 
“ויאמרו אליו חלום חלמהו ופותר אין אותו” (בראשית מ, ח)
כשמתעמקים במהות ובעניין שהייתו של יוסף הצדיק בבית האסורים, וכן בהמצאותם של שני שרי פרעה יחד איתו, נדרשים אנו להבין מה פשר כל השתלשלות העניינים הללו. ונראה לבאר כי הכל כלול כמקשה אחת. דהנה יוסף הצדיק שוחרר מכלאו ביום ראש השנה, וכך אירע עם אדם הראשון שחטא בחטא עץ הדעת בראש השנה. ועץ הדעת היה,  למאן דאמר אחד יין, ולמאן דאמר שני, לחם. ( ולדעה שלישית על פי הקבלה, משהו מורכב משניהם יחד). ואם כן, בליל הסדר, זמן יציאת בני ישראל ממצרים, אוכלים מצות ושותים יין. וכן, בכל ליל שבת, שבכך מתקנים את חטא עץ הדעת.
ואם כן, כאשר אדם הראשון עשה תשובה ופרש מאדתו למשך מאה ושלושים שנה בהם סיגף עצמו, אומרים חז”ל הקדושים שיצאו ממנו טיפות לבטלה, ששלושה דורות תיקנו אותם; דור המבול. דור ההפלגה, והדור של סדום. וכל אלו חזרו בגלגול אצל בני ישראל בהיותם בארץ מצרים כשעבדו בפרך.
וכידוע, יוסף הצדיק היה ניצוץ של אדם הראשון, ופרעה היה ניצוץ של הנחש. ולכן כאשר בא משה רבינו לפני פרעה, נהפך מטהו של משה לנחש. ואם כן, הקב”ה גלגל הכל. את חטאם של שר המשקים ושר האופים דווקא בעניין הקשור לחטא עץ הדעת,  יציאת יוסף מבית האסורים בראש השנה, וכן כל שהות בני ישראל במצרים, הכל כדי לתקן ולהשלים את פגם החטא של עץ הדעת עד יציאת בני ישראל ממצרים ובואם לקבלת התורה בהר סיני.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לימוד בספר הזוהר
 
האר”י הקד’ כתב שעל ידי שהאדם לומד את דברי הזוהר הקדוש הוא מנקה את נפשו מכל מידות הדין, החטאים והעוונות.
לכן נזכך את עצמנו ונלמד לפחות חמישה דפי זוהר, וכך נזכה לברכה מרובה בכל העניינים הצריכים ברכה.
ראוי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק- כשלאדם יש דחק; צער, ראוי הוא רבי שמעון לסמוך עליו שיבקש בעדנו להיוושע.
כמו כן, נבקש מכל אחד ואחד להעתיר בעדנו לרפואה שלמה, חיים וסייעתא דשמיא גדולה.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: להעפיל ולהתעצם במדרגות הקדושה
 
הגמרא (במסכת שבת דף לג:) מביאה את המעשה עם רבי שמעון בר יוחאי שנאלץ לברוח מפני המלכות שבקשה להורגו. בתחילה ברח לבית המדרש, שם למד תורה כשאשתו מביאה לו אוכל. ומשחשש שיתגלה, ברח למערה יחד עם בנו, שם נעשה להם נס שנברא להם עץ חרובים ומעיין ומזה ניזונו. כך 13 שנים נכנסו בחול עד צווארם, וכשהגיע זמן תפילה יצאו להתפלל ושוב חוזרים לחול. וכשיצא רבי שמעון מהמערה ראה אותו חמיו, רבי פנחס בן יאיר שכל גופו מלא פצעים היה בוכה ודמעותיו ירדו על גופו של רבי שמעון שצעק מרוב כאבים.
וצ”ע, הלא נעשה לו נס כה גדול שנברא לו מעין ועץ חרובים, וכידוע לעץ חרובים לוקח שבעים שנה לתת פרי, מדוע לא נעשה לו נס שיהיו לו גם בגדים?
ונ”ל כי אדם הראשון חטא ואכל מעץ הדעת ועשה תשובה, ובכל זאת נענש והמוות לא התבטל מן העולם, שכן ישנם דברים שאדם עושה בעולם ורר המוות יכול לתקנם. וכן, ישנם דברים שרק החול יכול להשיגם, שכן כל עוד אדם עם גשמיות אינו יכול להשיג את הדברים הרוחנים. רק כשהגוף נאכל בחול, רק כשמתנתקים מן הגשמיות,  הוא יכול להעפיל לדרגות יותר נשגבות. ואם כן, בוודאי שהקב”ה יכול היה לעשות לרבי שמעון בר יוחאי גם נס של בריאת בגדים, אולם כדי שיגיע להשגות המרוממות והנשגבות הללו של הזוהר הקדוש חייב שהגוף ייאכל בחול כפי שהוא נאכל בקבר, ועל זה נאמר “אדם כי ימות באהל” (במדבר יט, יד)- אין התורה נקנית אלא במי שממית עצמו עליה.כשאדם ממית את עצמו על התורה, ממית מעצמו את הגשמיות, הוא זוכה לרוחניות, לקדושה ולרוממות הנפש.
מובא בספרים הקדושים שכל התורה והמצוות שאדם לומד ומקיים, לאחר שלומד את הזוה”ק, הוא מתרומם ומתעלה עד לשמים. זכינו וב”ה היום אנשים למדו זוה”ק, וזכינו שכל התורות שלמדו, כל המצוות ומעשי החסד שעשו, עלו והתרוממו למדרגות ולמעלות גבוהות ונשגבות, ובזכות רבי שמעון בר יוחאי, שעליו נאמר כי ראוי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק, (מסכת ברכות דף ט.) נזכה לאור גדול ולשפע עצום משמים.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מעלתה של מצוות ציצית
 
בכוחה של מצוות ציצית להציל את האדם מן העבירה. וכך אומר שלמה המלך (משלי ו, לב) “נואף אשה חסר לב”, שפירושו, אדם שעושה מעשה של עריות אות היא שחסר לו לב; ל”ב פתילים של ציצית. שאם רואים אדם עם יצר הרע כזה גדול לעשות עבירות כאלו, משמע שחסרה לו מצוות ציצית.
והאר”י הקד’ אומר שאדם המקפיד על מצוות ציצית, הקב”ה שומר אותו מעין הרע. לכן נהגו להלביש ילדים קטנים בציצית, כדי לשומרם מעיח הרע.
וידועה הגמרא (מסכת מנחות דף מד.) תניא א”ר נתן אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה שאין מתן שכרה בעה”ז ולעה”ב איני יודע כמה. צא ולמד ממצות ציצית מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית שמע שיש אשה בכרכי הים שנוטלת ד’ מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה ואמרה לה אותו אדם ששיגר ליך ד’ מאות זהובים בא וישב על הפתח אמרה היא יכנס נכנס הציעה לו ז’ מטות שש של כסף ואחת של זהב ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה של זהב עלתה וישבה על גבי עליונה ואף הוא עלה לישב כנגדה באו ד’ ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע”ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה ע”ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה  מצוה אחת ציונו ה’ אלהינו וציצית שמה וכתיב בה (במדבר טו, מא) אני ה’ אלהיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד’ עדים אמרה לו איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה כתב ונתן בידה עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר’ חייא אמרה לו רבי צוה עלי ויעשוני גיורת.
וכן תמר ביקשה מיהודה את החותמת והפתילים, כי ידעה שאם יהיה ליהודה ציצית הוא לא יבא אליה.
וכן אמרו רבותינו ז”ל שיוסף ניצל מאשת פוטיפר לאחר שדמות דיוקנו של אביי נראתה לו. כלומר, הוא הסתכל על הפתיל של הציצית ( לפי האר”י הקד’ גם אם אין פתיל תכלת) תכלת דומה לים, ים דומה לרקיע, ורקיע מזכיר את כסא הכבוד. והנה, בכסא הכבוד נמצאת דמותו של יעקב אבינו, ממילא כשיוסף הסתכל בציצית גרם לו שראה את הים, שהזכיר את הרקיע שהזכיר לו את דמות אביי יעקב הנמצא בכסא הכבוד.
והנה, האר”י הקדוש אומר שיוסף בא בגלגול של אותו תלמיד של רבי חייא, ואשת פוטיפר באה בגלגול של אותה אישה ולכך ניצל מן החטא.
נקפיד על מצוות ציצית בעצמנו, ואף נתאמץ לזכות בה אחרים, והיה הגה”ק רבי יואל מסטמאר זיע”א אומר שכאשר לאדם יש קושי בפרנסה, יזכה אחרים במצוות ציצית ויזכה לאור גדול ולשפע רב.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הדלקת נרות חנוכה- הצלת יוסף מן החטא
 
“ויבא הביתה לעשות מלאכתו” (בראשית לט, יא)
“רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה, אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו בחלון” (מסכת סוטה דף לו:)
וצ”ע מהו אותו “חלון” שנראתה בו דמות דיוקנו של יעקב. והנה, אומרים רבותינו הקדושים כי “חלון” הוא ראשי תיבות; ל”ו נרות חנוכה. שעל אף שמצוות החנוכה טרם באה לעולם, היה יוסף הצדיקנמסתכל תדיר בחלון ומכוון שבני ישראל ינצלו בבא היום מפני היונים הרשעים. וזכות מצווה זו עמדה לו שבעת שאותה מרשעת בקשה להכשילו רח”ל, מיד באה דמות דיוקנו של אביו ועמדה לנגד עיניו כדי למונעו מלחטוא.
ימי החנוכה ממשמשין ובאין. עלינו להכין עצמנו לקראתם ולמסור את נפשנו בעד התורה הקדושה הנמצאת בשפל גדול וברדיפה עצומה בעולם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: סדר הלימוד ליום רביעי- ואהבת את ה’ אלקיך
 
היום, יום רביעי, לומדים אנו את פרק “איזהו מקומן”, אשר הוא הפרק היחיד בש”ס ללא מחלוקות. כוחה של משנה זו ליישר לאדם את דרכו, וגם אם יש על האדם מחלוקת בשמים, או קטרוג, בכח לימודה נמנעים ממנו כל העוררין.
נפשו של האדם מורכבת מדברים רבים, והיא התעלומה הגדולה שיש בעולם.
 והנה, אומרים אנו מדי יום “ואהבת את ה’ א-לקיך בכל לבבך ובכל נפשך”, ושואלים המפרשים כיצד ניתן לצוות אדם לאהוב? הלא אהבה היא משהו הבאה מעומק פנימי? אלא, כאשר נתבונן בני האדם נמצא שהם מחפשים כל הזמן בכל עת ובכל גיל, ואף פעם לא מגיעים לשלמות. וידוע מעשה ברב גדול שנכנס לתוך שדה חיטה ומחפש בה ובעומקה. שאלוהו תלמידיו מה אירע, והשיבם כי נאבד לו משהו יקר. לשאלתם, היכן נאבד אותו דבר יקר, השיב; בבית. תמהו תלמידיו, מדוע אם כן מחפש הוא בתוך שדה החיטה, השיבם, כי בכל מקרה יחפש. גם אם ימצא בבית ימשיך לחפש.
הנפש תמיד נמצאת בתחושה שחסר לה משהו. שכן כל אדם שורש נשמתו הוא ממקום גבוה בשמים ועד שלא ימצא את  האמת של שורש הנשמה שלו, לכור מחצבתו בשמים, לא יהיה רגוע. 
לכן אדם החפץ להרגיע את נפשו, ידבק בהקב”ה. שם, בתורה”ק נמצא האושר האמתי, ושם טמון הרוגע והשלווה האמתיים.
ואם כן, התורה יכולה לצוות “ואהבת את ה’ א-לקיך”, משום שזה השורש של הנשמה של האדם. רק זה ירגיע וישקיט את הנפש.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מחיקת העבר הבעייתי
 
כל מה שעובר על האדם, משברים, דכאונות, צרות וייסורים, ומון בדברים שאירעו עמו בעבר. גם אם אינו זוכר מקרים מסוימים שעברו עליו, הם טבועים עמוק בנפשו ונותנים אותות לכל הנפילות שיש לו. אדם נהיה עצוב לפתע ואיני יודע מדוע ולמה. הוא מחפש סיבות, אך אינו מצליח לאתר את הסיבה. אדם עובר במקום פלוני, ולפתע צבע מסוים מזכיר לו בנפש משהו, והוא מתעורר במה שעבר עליי לפני עשרות שנים. וכן ריח מסוים מזכיר לו זיכרון עמום וישן שמכניס אותי למשברים מבלי שידע ויבין כלל מה עובר עליו.
ומסופר על נפוליון, הקיסר הגדול שכבש מדינות וניצח מלכים רוזנים, שפעם נכשל כישלון חרוץ במלחמה שניהל והיה שבור ורצוץ מהכישלון.
שאלוהו כיצד, הוא, הקיסר הגדול שכובש הכל בקלות,  נכשל במלחמה קלה ופשוטה יחסית. השיבם נפוליון, רגע לפני שיצאתי לשדה הקרב עבר חתול לידי, וכשראיתיו נכנס בי בלבול גדול שגרם לי להפסיד במלחמה. תמהו השואלים, וכי אתה, המצביא הגדול מפחד מחתול? השיבם נפוליון; אינני פוחד מאריות, נמרים או דובים, אך כשהייתי ילד קטן שכבתי בגינה ולפתע בא חתול והבהיל אותי, ומאז אני פוחד פחד גדול מחתול. 
חכמה בגויים תאמין. אנחנו רואים אנשים שנזכרים בצבע, או ריח, וכל דבר אחר שמזכיר להם דברים נסתרים וחבויים שגורמים להם להשתנות ולהפוך לאנשים אחרים לחלוטין.
אם אדם לא ימחק את עברו ויבטח בהקב”ה בתכלית ובשלמות, הוא לא יוכל להתקדם ולהתעלות בחייו.
רק כאשר אדם שם את כל מבטחו בהקב”ה ומתנתק לחלוטין מכל עברו, יכול הוא לפתוח דף חדש ולחיות את חייו בטוב ובנעימים.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הכנעת קליפת עמלק, קליפת הזבוב
 
יוסף הצדיק היה בבית האסורים. במקום השפל והנמוך ביותר בארץ מצרים. וכל ירידתו והגעתו לשם כדי לתקן תיקון גדול לדורי דורות ולסלול את הדרך לעם ישראל כדי שיוכל להתמודד מול השטן ומול כל מבקשי רעתם, כמו אבא שסולל דרך לבנו על מנת שלא יכשל במהמורות ובמכשולי חייו. ולכן יוסף הצדיק הגיע לדרגתם של האבות הקדושים והיה משבעת הרועים של עם ישראל, האושפיזין הקדושים, מה שלא זכו לכך יתר אחיו השבטים.
והנה, כאשר מתבוננים ומתעמקים היטב מגלים כי הצלתו מבית האסורים באה למעשה על ידי זבוב, שכן לבסוף מי שהזכירו לפני פרעה היה שר המשקים שנזכר כיצד פתר לו יוסף את חלומו, ושר המשקים הגיע להית האסורים בשל זבוב שנמצא בכוס היין שהגיש לפני פרעה.
ועל פי הקבלה זבוב מסמל את היצר הרע, וקליפה שנקראת זבוב היא אחת הקליפות הקשות שיש בעולם. ורבי שמשון מאוסטרופולי זיע”א אומר שקליפת הסבוב היא שורש של עמלק. כוחו של עמלק בא מקליפת הזבוב.
 ומובא בספרים הקדושים שאדם שלא מקיים מצוות פריה ורביה בא לעולם בקליפה של זבוב.
והגמרא ( מסכת ברכות דף סא) אמר רב יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחות של הלב.  ועל הפסוק ( שמות יז, יד) “כתוב זאת בזכרון בספר ושים באזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק”, מובא בספרים הקדושים כי ראשי תיבות של “זכרון בספר ושים באזני”, הוא זבוב. שקליפת עמלק היא מהות של זבוב.
וקליפה זו מכניעים על ידי “טוב”, שגם טוב וגם זבוב יוצא במספר שבע עשרה. ועל טוב נאמר ( משלי ד, ב) “כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו”. הטוב זה התורה הקדושה. על ידי התורה הקדושה אפשר להכניע את קליפת הזבוב, קליפת עמלק. ואם כן על יוסף הצדיק מדגישה בפרשתנו “יוסף בן שבע עשרה שנה” (בראשית לז, ב) כי זה הגיל העולה במספר טוב, ואז יכול היה להכניע ולשבר את קליפת עמלק. וכך רואים אצל יעקב אבינו שחי בארץ מצרים שבע עשרה שנה כפי שאומרת התורה (בראשית מז, כח) 
“ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה”, שזה הזמן שהיה צריך להכניע את הקליפה של הזבוב, קליפת עמלק. וכך רואים אצל אברהם אבינו “ואברהם זקן בא בימים”( בראשית כד, א), זקן בא בימים, ראשי תיבות זבוב. אותו אברהם שטיהר וקידש את העולם והכניע את השטן.
וכך אצל דוד המלך נאמר (מלכים א, א) “והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו”, ראשי תיבות זבוב. שתיקן את קליפת הזבוב. וכך מוצאים אנו בפרקי שירה שהזבוב אומר בשעה שאין ישראל עוסקים בתורה- שכל כוחו של הזבוב הוא כאשר אין ישראל עוסקים בתורה, אך כשישראל עוסקים בתורה אין כח לזבוב.
וכך מוצאים אצל אלישע הנביא כאשר היה אצל השונמית, אמרה האשה לבעלה שיודעת שהוא איש אלקים משום שאף זהוב חא עומד לידו. אם הזבוב לא עומד לידו, משמע שהוא אדם גדול.
עלינו לדעת שלא רק החומד תורה מכניע קליפה קשה זו, אלא גם מי שעוזר למי שעוסק בתורה, תומך בלומדי תורה, מכניע את קליפת הזבוב. וכך רואים בתורה ( דברים, לג, יצ) “שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך”, ראשי תיבות זבוב. שזבולון המסמל יותר מכל את תומך התורה, בכוחו להכניע קליפה זו.
נתחזק בלימוד התורה הקדושה ונכניע את קליפת הזבוב הקשה, ונזכה בע”ה לאור גדול.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הסכנה שבעירוב הטוב והרע ביחד
 
השבטים לקחו את יוסף והשליכוהו לתוך הבור, ואומרת התורה”ק, “והבור רק אין בו מים” (בראשית לז, כד). מביא רש”י את דברי חז”ל; מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
והגמרא מביאה שאדם שנזרק לבור שיש בו נחשים ועקרבים שמעידין על אשתו שהיא מותרת. כלומר, ברור לנו שהאדם לא יכול להינצל מהנחשים והעקרבים. ואם כן, ליוסף לא היה סיכוי בדרך הטבע להינצל מהם, עד כדי כך שיותר קל לזרוק אדם ללב שממנו יש סיכוי להינצל.
וצ”ע, א”כ, מדוע עשו זאת השבטים הקדושים? מה בקשו להשיג בכך? ונ”ל שהשבטים אחזו שיוסף מעורב בטוב ורע ביחד. מצד אחד לומד תורה עם אביו, ומצד שני מדבר עליהם לשון הרע ומביא דיבתם רעה בפני אביהם. ולכן בקשו להורידו מגדלותו, והלא מובא בגמרא שכל מי שנעשה לו נס מנקים לו מזכויותיו, ועל ידי שיורידוהו לבור, אם ינצל מזה, יסתיימו לו זכויותיו ולא יוכל לערער על מלכות בית דוד ולקחתה לעצמה. שהרי יוסף חלם שהוא ימלוך, ואמרו השבטים שמן הסתם זה מה שהוא חושב ביום, ומצד שני, נאמר בגמרא שאדם צדיק לא חולם דברים טובים, מן הסתם, כאמור,  הוא מעורב בדברים רעים וטובים כאחד. 
וכאשר יש אדם שהטוב והרע מעורב בו יחד, זה הדבר הגרוע ביותר.
 אנשים שמחד מקיימים מצוות, ומאידך עושים עבירות, על פי הקבלה הם מקליפת נגה, מהדברים החמורים והמסוכנים ביותר. וכך אומרים אנו בראש השנה בסימנים שנהיה לראש ולא לזנב, לראש ראשי תיבות; לעשות רצון אבינו שבשמים. אדם צריך להיות רק “ראש”, רק לעשות רצון אביו שבשמים, ולא ראש וזנב ביחד. 
וכך מוצאים אצל אברהם אבינו שהקב”ה אמר לו “לך לך מארצך, ואגדלה שמך” וגו’. וצ”ע, מה היה נחוץ לאברהם שיתגדל שמו, אלא,  אברהם אבינו חשב לעצמו שמצד הטבע לא יכול היה ללדת ילדים ( מובא בגמרא שלשרה כלל לא היה רחם), כך גם בעניין הפרנסה, מצד הטבע לא יכול היה להשיג פרנסה, שכן כולם שונאים ומתעבים אותו, וכן בכל זמן עובר לגור במקום אחר, ואם כן תהיה לי פרנסה וכן יהיו לי ילדים, בוודאי שינוקו לי מזכויותיי שכן זה בגדר נס. אמר לו הקב”ה “ואגדלה שמך”- על ידי שתתפרסם בעולם, והנסים שאירעו לך, הפרנסה ולידת יצחק, יוודעו לעין כל, יתקדש שם שמים, ממילא יהיו לך זכויות גדולות. 
ואם כן, אצל יוסף הצדיק אכן בזריקתו לבור, זכויותיו היו אמורות להיעלם ממנו ולאבד את כוחו, אך בכך שניצל מהנחשים והעקרבים, והבריות שמעו מכך והתרשמו מיד השם החזקה, הוא קיבל זכויות גדולות שעזרו וסייעו לו להתגבר על כל המכשולים. וזה בבחינת “ברוך המקדש שמו ברבים”- כשאדם מקדש את שמו של הקב”ה ברבים, גם אם היו לו זכויות ונעלמו ממנו, הקב”ה מחזיר לו אותם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: בעניין קריאת שמות
 
נשאלו בימים האחרונים, אדם המבקש לקרא את שם בנו על מישהו מהתנ”ך. 
ידוע בשם הספרים הקדושים שאפשר לקרוא רק מאברהם אבינו והלאה, יצחק ויעקב וכן השבטים והצדיקים הבאים אחריהם. אין לקרוא בשמות שלפני אברהם, כמו שם, עבר וכדו’.
יש לדעת כי כשקוראים שמות בעיתיים מביאים בעיות וצרות לילד. כמו שם “מתן”, שצריך להחליפו.
שמו של האדם מסמל את מהותו, ולכן עלינו להזהר היטב בעת נתינת השם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לנצח את היצר הרע רק עם התורה הקדושה
 
יוסף הצדיק הגיע לדרגה גבוהה ביותר. הוא נמנה על אחד מהעמודים והיסודות של העם היהודי יחד עם אברהם, יצחק ויעקב. 
והנה, יוסף היה בארץ מצרים, המקום הנמוך, הטמא והשפל ביותר מבחינה רוחנית באותה עת, וכשהוא בגיל שבע עשרה, הנער היפה ביותר, בודד לבדו ללא אב ואם. ללא משפחה, קרוב או גואל. ובכל זאת נאמר עליו שהיה מסלסל בשערותיו.
וצ”ע, מדוע עשה כן? למה סיכן עצמו בכזה מקום שפל ונמוך? והלא לימדונו רבותינו שאדם היודע על דרך מסוימת שיש בה טומאה, עליו לעקוף אותה ולא לחלוף בה, מדוע אם כן הכניס יוסף עצמו לכלל סכנה רוחנית רח”ל?
ונ”ל עפ”י דברי הגמרא על מקום טומאה גדול שרבי עקיבא היה מטייל שם. באותו זמן בא השטן לפני הקב”ה ושאלו, כיצד נחשב רבי עקיבא לפניו. השיבו הקב”ה, צדיק גדול. ביקש השטן רשות להחטיא את רבי עקיבא, הסכים לו הקב”ה. ירד השטן בדמות אישה יפה במיוחד ועמד בלב ים. ראה אותה רבי עקיבא וביקש אניה להגיע לאותה אישה ולא מצא. עלנ על עץ על מנת לקפוץ לתוככי הים. באותה שעה יצאה בת קול מן השמים והכריזה, נזהרו ברבי עקיבא ובתורתו. שמע זאת השטן,  נבהל ונעלם. וכך התעשת רבי עקיבא ונפל במים.
כיצד עשה זאת רבי עקיבא הגדול? מדוע בכלל  הלך באותו מקום? ויתירה מכך, נדרשים אנו להבין, מדוע יצאה בת קול משמים והבריחה את השטן דווקא לרבי עקיבא, מדוע שלא תצא בת קול לכל אחד שמבקש לחטוא? והביאור הוא, היו כמה וכמה קדושי עליון שהאמינו בכל כוחם שניתן לנצח את היצר הרע מבחינה שכלית. ולכן עמדו והתמודדו עמו בשכל, ללא קשר לתורה. כך מוצאים אנו ביוסף הצדיק, ברבי עקיבא ועוד שבקשו לנצח את היצר הרע בשכלם ועמדו בעצמם להתמודד עם יצרם הרע. אך כפי שהגמרא אומרת (מסכת קדושין דף ל:) הקב”ה אומר בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין. יוצר האדם, הקב”ה, ברא תבלין כדי לנצח את היצר הרע, והורנ לנו שרק עם התורה הקדושה בלבד ניתן לנצחו, ושום דבר  אחר לא יעמוד מולו מלבד התורה הקדושה. וכך רואים אנו שיוסף ניצל ברגע האחרון ממש כשדמות של יעקב אביו עמדה מולו. ואומרת הגמרא שהוא נזכר באותה עת בכל התורה שלמד מיעקב, וללא התורה, לא היה ניצל.
וכך רבי עקיבא. כשעמד לחטוא יצאה בת קול ואמרה, הזהרו ברבי עקיבא ובתורתו. רק התורה היא זו שמצילה אותו ובלבדה לא היה ניצל.
ועלינו לדעת כי נשים יכולות לנצח את היצר הרע על ידי שהבעל עוסק בתורה,  והיא שותפה לו. האור של לימוד התורה שלו עוזר ומסייע גם לה להינצל מיצר הרע.
ובוודאי כשאשה קוראת תהילים ועובדת את ה’ גם לה יש כח לנצח את היצר הרע.
אך ללא התורה הקדושה, אין כל יכולת לנצח את היצר.
ואתם הדבקים בה’ א-לקיכם חיים כולכם היום; ככל שאדם יהיה יותר דבוק בהקב”ה, ככל שידבק ויתעלה יותר בתורה”ק, יוכל לנצח את היצר. שום חכמה או עצה, אף תרבות או תחבולה לא תעמוד מול היצר, כי אם התורה.
רואים אנו שהנאצים הגרמנים ימ”ש שהיו לכאורה סמל ל”תרבות” ול”עדינות”, ביצעו את המעשים החמורים והאכזריים עלי אדמות. כי זו תרבות ללא תורה.
אדם המכבד את הוריו, או נזהר שלא לגנוב, רק משום שכך זה נראה לו, או כי כך אומר החוק, ולא בגלל התורה”ק, זה לא יעמוד לו בעת מבחן. 
אנחנו נוהגים ביושר, מתנהגים כשורה, רק משום שכך ציווה אותנו הקב”ה.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לתלות את כל מעשינו בהקב”ה
 
אדם המבקש להגיע לסייעתא דשמיא וברכה במעשי ידיו, עליו לקשור את שמו של הקב”ה בכל מעשה שלו. וכן מצינו בדברי המדרש המתאר את הנהגתו של יוסף הצדיק במצרים. הנה, הגיע הוא בודד וערירי למצרים, והקב”ה עזר לו שהגיע לדרכות הגבוהות ביותר בבית פוטיפר. ממשיך המדרש ואומר, שכל מה שהתבקש לעשות על ידי אדונו, היה אומר רבונו של עולם תעזור לי שאצליח לעשות את רצון אדוני. ופוטיפר אדונו ראה אותו ממלמל, שאלו, שמא אומר אתה דברי כישוף, השיבו יוסף, לא. אני מבקש את עזרת הקב”ה. ולכן זכה לעזרה מיוחדת משמים.
ובאוצר המדרשים מובא  מעשה באדם עשיר שהיה נדיב לב ובעל צדקה, אך ליבו לא היה שלם באמונה ובהשגחה פרטית ובליבו חשב תמיד כי את כל עושרו בכוחו ובעוצם ידו רכש את הכל. באחד הימים יצא לשוק על מנת לקנות שוורים, בדרך פגע בו אליהו הנביא שנראה כסוחר, שאלו אליהו: להיכן אתה הולך?, ענה הסוחר ואמר לו: לשוק אני הולך לקנות שוורים, אמר לו אליהו: אמור אם ירצה ה’ אם יגזור ה’ יתברך, השיב לו הסוחר: הנה הכסף בכיסי והדבר תלוי רק בי. אמר לו אליהו: אם כך אתה אומר לא תצליח במעשה ידיך.
וכך היה, המשיך הסוחר בדרכו נפל הארנק מכיסו בלי שהרגיש, לקח אליהו את הארנק והניחו ביער על סלע גבוה במקום שלא רואים אנשים, הסוחר הגיע לשוק, אחרי יגיעה וטורח גדול בחר את השוורים, החל משא ומתן, אחרי זמו ארוך סיכמו את המחיר, כשחיפש הכסף לשלם לא מצא, חזר לביתו בבושה וחרפה ושיברון הלב גדול.
אחרי זמן שוב לקח כסף ויצא לעיר לשוק לקנות שוורים, באותו היום נדמה לו אליהו כזקן וחזר על שאלתו כבפעם הקודמת, כשראה אליהו שעדיין לא למד מהפעם הקודמת אמר לו אליהו הנביא: אמור אם ירצה ה’ או בעזרת ה’, אך הסוחר נשאר בשלו ולא אמר אם ירצה ה’ וכו’. הפיל עליו אליהו הנביא תרדמה ולקח הארנק ושם אותו באותו מקום היכן שהארנק השני היה. כשהתעורר הסוחר לא ידע את אשר היה איתו ועל הארנק אשר אינו עימו, הגיע לשוק והחל במשא ומתן עם סוחר השוורים ,לאחר ויכוחים רבים הגיע למחיר המקובל על כולם כשבא לשלם הנה בושה גדולה הארנק לא נמצא איתו. חזר לעירו בבושה גדולה מאוד.
אחרי זמן שוב לקח אותו ארנק עם כסף ויצא לעיר לקנות שוורים, פגש בו אליהו הנביא בדמות נער, שאלו: להיכן אתה הולך?, ענה ואמר לו: אם ירצה ה’ לקנות שוורים בעזרת ה’. אמר לו הנער: בבקשה אם תצטרך עזרה להוליך את השוורים לעירך תזמין אותי, אמר לו הסוחר: אם ירצה ה’ זה מה שאעשה. הגיע לשוק ואחרי משא ומתן הסכים על המחיר וקנה את השוורים, הלך ותפס את הנער והשכירו להוליך את השוורים. כשיצאו מהעיר השוורים התנתקו מהם ורצו לתוך היער הנער והסוחר רצו אחריהם עד אשר הגיעו לסלע עם שני הארנקים עם הכסף. כשהגיעו לעיר נעלם הנער, הבין הסוחר שזה היה אליהו הנביא.
כאשר אדם קושר את כל מעשיו בהקב”ה הוא רואה ברכה. נקפיד לומר לפני כל מעשנו, בע”ה, ונראה סייעתא דשמיא.
יוסף הצדיק הצליח בארץ מצרים נגד כל הסיכויים שבעולם, רק בזכות הזכרת שם שמים.
 ”וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא עליך ויראו ממך”(דברים כח, י) – כששם השם מוזכר בפי האדם, כולם יכנעו לו, ותהיה לו סייעתא דשמיא להצליח במעשי ידיו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: עזרה לזולת בכל עת ובכל מצב
 
יהודי צריך לדעת שכאשר מבקשים ממנו עזרה, אסור לו להתעלם ממנה. 
הגמרא (במסכת בבא בתרא דף יב) אומרת שרב יוסף עלה לשמים. שאלוהו מה ראית. השיב, עליונים למטה ותחתונים למעלה. מבארים רבותינו הראשונים ( תוספות) שהוא ראה למעלה את מה שהגמרא מספרת על כך ששמואל היה ראש ישיבה ומסר שיעור. באה אשה מסכנה ובקשה עזרה, שלח אותה שמואל למר עוקבא. המשיכה האשה ובכתה  ובקשה בכל זאת שיעזרו לה. סירב שמואל להפסיק את השיעור. רבי יהודה תלמידו שת שמואל בקש מרבו שיעזור לה, אולם שמואל המשיך ושלחה למר עוקבא שזה תפקידו כדיין של העיר. רבי יהודה עמד והתעקש עד שעזרו לה. באותו רגע נגזר על שמואל שהוא חהיה תלמיד ורבי יהודה שהתעקש לעזור לאותה אישה הוא יהיה הרב. ומביאים תוס’ שזאת קבלה בידיהם מדור לדור עד רב יוסף שזה מה שהוא ראה. 
נמצינו למדים שכאשר עומד לנגד עיננו צערו של אדם, צריך להפסיק את כל עיסוקנו ולעזור לדורש עזרה. 
ולפי”ז ניתן לבאר. דהנה, יוסף חלם “והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לי”, (בראשית לז, ט), “ואביו שמר את הדבר” (שם, יב), ומדוע נאמר ואביו “שמר” את הדבר ולא זכר את הדבר, אלא שיוסף נרדף על ידי אחיו, ובקש מאביו שידבר עם אחיו שיפסיקו לבזותו, אולם הוא סירב להתערב בריב. וכשיוסף חלם את החלום שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחוים לו הבין יעקב שזה כמו עונש כיון שראה את צערו של יוסף ולא עזר לו. הוא “שמר” את זה כי הוא הבין שזה מה שיקרה ליוסף.
עלינו להשתדל ולחפש כיצד לעסור ולסייע לכל אדם. גם אם קשה לעזור, עצם זה ששומעים את בעייתו וצרתו של השני, זו מעלה גדולה ונשגבה מאד.
על יחס בלתי ראוי, על התנהגות שאינה הולמת לשני, משלמים חלילה מחיר יקר ביותר.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: התנהגות האדם משפיעה על ממונו
 
חז”ל הקדושים מספרים שכאשר ראו השבטים את יוסף מתקרב אליהם, הם בקשו לשסות בו את הכלבים ששמרו על צאן אביהם, ולאחמ”כ גנו אותו בדין תורה להריגה. וצ”ע מה באמת נהיה עם אותו שיסוי של הכלבים? מדוע לא מוזכר מה עלה בעניינם?
ונ”ל, דהנה הגמרא ( מסכת בבא קמא דף ט) אומרת כלל “כל שחבתי בשמירתו הכשרתי את נזקו.  והגמרא ( מסכת חולין דף ז.) מספרת שחמורו של רבי פנחס בן יאיר נגנב ממנו, וסירב לאכול משום שהורגל לאכול רק טוכל מעושר וכשר. כלומר, כאשר טדם חי בצדקות ובקדושה, גם ממונו נהיה כך. והגמרא אומרת ששור שמזיק מענישים את בעליו.
ובחכמי הקבלה מובא שכאשר שור מזיק בקרנו, אות היא שבעליו פגום במידת הכעס. כאשר מזיק השור בשן, אות היא שבעליו פגום במידת התאווה, וכאשר שור מזיק ברגל, אות היא שלבעליו יש הרגלים רעים.
ואם כן, השבטים בקשו לשסות את הכלבים ביוסף, ואותם כלבים היו הרי שייכים ליעקב אבינו שהיה מושלם ולא היו בו כל הרגלים רעים, ממילא לא הזיקו ליוסף. לכן נאלצו האחים לדונו בדין אחר, להשליכו לבור, או למוכרו לישמעאלים וכו’.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: נעליים- ההפרדה בין הגוף לריצפה
 
רביתינו לימדונו שהשבטים מכרו את יוסף בעשרים כסף וכל אחד מהם קנה בזה זוג נעליים. וצ”ע מדוע דווקא נעלים? ויתירה מכך, כיצד נהגו כך עם אחיהם?
ונ”ל דהנה השבטים חשבו שיוסף מקולקל. וכשם שלאברהם היה בן ישמעאל, וליצחק היה בן עשו, כך לאביהם יש רח”ל בן יוסף. והאחים חשדו שיוסף הוא משורש אדם הרטשון שהביא את קללת המוות לעולם. לכן רצו לסמל ולומר, כשם שאדם הראשון גרם לכך שהאדמה  ארורה, הם יפרידו וינתקו בין האדמה לבין הגוף באמצעות הנעליים החוצצות בין הגוף לאדמה.
וכן כתוב שחנוך עלה לשמים ונעשה שם למלאך מטטרון. וגם חנוך היה תופר נעליים ובכל תפירה ותפירה שעשה, היה אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
לכן, יוסף שהיה תיקון של חנוך, כפי שנאמר חנוך לנער על פי דרכו, ואצל יוסף נאמר והוא ניר, בא לתקן העניינים הללו.
והרמ”ע מפאנו אומר שיוסף שנמכר בעבור נעליים, היה השלמה של חנוך שתפר נעליים, וכן השלמה של אדם הראשון שהביא מוות לעולם.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הזכות שעומדת רק כאשר עושים מצווה לשם שמים
 
 
“וישמע ראובן ויצילהו מידם” (בראשית לז, כא)
השבטים דנו את יוסף למיתה משום מורד במלכות, שמרד ביהודה ובכך מרד במלכות בית דוד.
אך ראובן בקשם להשליכו לבור על מנת לשוב ולהעלותו משם מאוחר יותר.
והדבר דורש ביאור. אם זו הייתה כוונת ראובן, מדוע לא מסר נפשו על כך והתעקש עם אחיו להצילו? למה הוצרך לשוב מאוחר יותר?
והדברים יתבארו על פי ההלכה שלפנינו, הנה, חז”ל לימדונו שבעת בדיקת חמץ אבור לאדם להכניס את ידו לתוככי החורים והסדקים, שמא יש בהם מזיקים כמו נחשים ועקרבים. ומדוע לא נאמר שם הכלל שלוחי מצווה אינם ניזוקין כפי שנאמר ביתר עושי המצויה? אומר רבינו חננאל שחוששים שמא יחפש דברים אחרים שאבדו לו במהלך השנה בתוככי אותם חורים וסדקים, וממילא המצווה לא נעשית בשלמות, ובאופן כזה לא עומד לאדם הכלל ששלוחי מצווה אינם ניזוקין.
לפי”ז ניתן לומר גם אצל ראובן. הלא הוא חפץ לרצות את אביו על המעשה עם בלהה, וחשש ראובן שמא ברצון להציל את יוסף יתערבב הרצון לרצות את אביו, ואז לא תעמוד לו הזכות מול הדין של מורד במלכות.
וזה מה שאומרת הגמרא אילו היה ראובן יודע שבתורה ייכתב ויצילהו מידם היה לוקח את יוסף על גביו. כלומר, אילו היה יודע שזה נעשה בשלמות ולשם שמים מוחלט, היה מסכן עצמו ומרים את יוסף אפילו על גביו ומחזירו לאביו.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: הלימוד ליום חמישי- לעמוד בניסיון ולא לדחותו
 
היום, יום חמישי, קוראים את מ”ב המסעות של עם ישראל.
מסביר רבי שמשון מאוסטרופולי הי”ד שלכל אדם שיוצא לאויר העולם יש ארבעים ושתיים תחנות אותן עובר בחיים, כשם שלבני ישראל היו ארבעים ושתיים תחנות במדבר. כל אדם צריך לעשות את התיקון שלו באופן מושלם, ואם לא עשאם מושלם, נפשו חסרה, מתייסרת וכואבת. וכשקוראים את המסעות הללו מתקנים את כל הדברים הצריכים תיקון והשלמה. כשם שאדם עושה משהו ולא עשה אותו מושלם, הוא עצוב ומרגיש חסר, ועל ידי קריאתם משלימים ומתקנים.
והנה, רבותינו לימדונו שכל אדם עובר בחייו ניסיונות, ויש שתי דרכים כיצד להתגבר על הניסיון. או להתפלל ולבקש רחמים מהקב”ה שתתבטל לו הצרה. או לעבור אותה בהצלחה. ואם מתפללים ומבקשים,  הקב”ה לוקח את הצרה והניסיון ודוחה אותם, כמו בן שפוחד ללכת לרופא שיניים ואביו דוחה את הביקור, אך הבעיה לא נפתרה. כך בניסיון, הוא לא נפתר, רק נדחה. כך הניסיון, הגדולה היא לא לדחות אותה, כי אם להתמודד עמה ולעבור אותה בהצלחה. 
בכח לימוד מ”ב המסעות לעבור את הניסיונות ולא 
לדחותם למועד אחר.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: להזהר מקפידת תלמיד חכם וצדיק
 
מוכרחים להקפיד היטב לבל תהיה עלינו קפידה של תלמיד חכם או צדיק. אדם שיודע כי צדיק או תלמיד חכם מקפיד עליו צריך לעשות הכל כדי לבטל את הקפידה, כי היא דבר מסוכן מאד ויכול להזיק ולפגוע אפילו לאחר שנים רבות. וכך מוצאים אנו אצל ראובן,   
“ויאמר אלהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אתו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אתו מידם להשיבו אל אביו” (בראשית לז, כב)  ומדוע האריכה התורה וכתבה מה היה המניע של ראובן?
אלא, כטשר יוסף הושלך ראובן לבור היה הוא בצער גדול עד כדי כך שפניו נראו רעות ומנער יפה תואר ומרשים נמכר בעבור כמה זוגות נעליים, ועצה זו להשליכו לבור ניתנה על ידי ראובן, אך רצתה התורה להדגיש שראובן עשה זאת משום שרצה להצילו, כדי שחס וחלילה לא תהא קפידה של יוסף על ראובן. וכך מצינו שהגמרא מספרת דרבי אלעזר שב פעם לביתו ואמר על תלמיד פלוני שחייב מיתה, משום שהורה הלכה בפני רבו.
עלינו לעשות מעל ומעבר ליכולתנו ולכולנו על מנת למנוע ולהסיר מעלינו כל קפידה, וכך נזכה בע”ה לכל הטוב והשפע ממרומים. 
 
 
[12/8, 9:46 AM] שעיה: להקטין בעיות ולא להעצימן
 
אדם צריך לדעת שרוב בעיותיו הן פחותות בהרבה ממה שהוא חושב. אנשים נוטים להעצים את בעיותיהם, ומרוב העצמת הבעיות, הן באמת גדלות, וגם נגרם לו צער רב.
במשך עשרים וחמש שנים זכינו לראות אנשים, רוב הבעיות הן כאלו שאנשים הגדילו והעצימו לעצמן. אנשים מבקשים לרחם על עצמם ולא מסוגלים לומר כי בעיותיהם קטנות, וכך יוצרים ומחיים את הבעיה.
האויב הגדול ביותר של האדם הוא האדם עצמו.
מצינו במשה רבנו שהקב”ה אמר לו לדבר לסלע, והוא היכה את הסלע.על כך נענש שלא נכנס לארץ ישראל. כלומר, הקב”ה אמר למשה כי הבעיה היא קטנה. צריך רק לדבר אל הסלע ויצאו ממנו מים לבני ישראל, אך הוא העצים את הבעיה ועשה אותו למשהו יותר גדול. לכן לא נכנס לאר
 ישראל.
והדבר יתבאר על פי המעשה הבא, היה מלך עשיר גדול שקבח את מלכותו בירושה ולא היה חכם גדול . באחד הימים אמר לעבדיו כי גרונו יבש. נבהלו עבדיו ויועציו והסתפקו כיצד לפעול. הלא אם זאת בעיה קטנה שבסך הכל מלכם צריך משהו לשתות, סימן שהוא מלך קטן. אבל אם זו בעיה גדולה ואמתית, סימן שמלכם גדול וחשוב. הביאו לו שמן מיוחד.  שתה המלך את השמן על הבוקר ונהיו לו כאבים קשים. הביאו לו רופאים מיוחדים שישבו ודנו כיצד להתגבר על כאבי הבטן של המלך. רופא אחד הציע לו לשתות חומץ כנגד הכאבים, ושוב גרונו היה יבש. עמד שם איש חכם שהציע למלך חשתות מעט מים, והכל הסתדר.
התרוצצות שלמה, דיונים רפואיים קדחתניים, והכל יכל להיחסך עם מעט מים.
דאגה בלב איש יקטיננה. אדם צריך להקטין את בעיותיו ולא להעצימן. כשאדם מגדיל את בעיותיו, בתחילה אנשים נבהלים, לאחר מכן מתרגלים לשמוע את הבעיה הספציפיות שיש לו, ואז הוא מגדיל אותן יותר, וכן הלאה והלאה ללא גבול ומידה, עד שמאמין בבעיותיו והן נהיות עול ורושי אמתי על גבו.
כשאדם לומד ההלכה, ראשית, הוא יודע איך להתנהג. שנית,  הוא מתמקד ונהיה חד לכל עניין ולומד איך לפתור בעיות מבלי לסחוב ולהעצים בעיות.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: מבחן ההרגשה לאחר עשיית הפעולה
 
“וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט הולכים להוריד מצרימה”. ( בראשית לז, כה)   וצ”ע,  כיצד יכלו לשבת לאכול לאחר שמכרו את אחיהם?
ונ”ל שמובא בספרים הקדושים שאדם המבקש לדעת אם דבר שרוצה לעשות הוא טוב או רע , יתחיל לעשות מעט. אם מרגיש שמחה בלב אות היא שזה מה’, והדבר טוב, אך אם מרגיש עצבות סימן שזה לא טוב.
וכך מצינו בדוד המלך שברח מפני שאול והתחבא במערה , האחת ההזדמנויות התחבא דוד בתוך המערה ונכנס לתוכה שאול לבדו, ודוד יכול היה להורגו. אמר דוד לעצמו, אינני יודע מה לעשות, אם אהרגנו, אולי זה דבר לא טוב. ואם לא, יתכן שאני חייב לעשות זאת שכן הוא מבקש להרגני. חתך דוד חתיכה ממעילו של שאול מבלי שירגיש, ואמר לעצמו, אם ארגיש שמחה, זה יהיה בשבילי סימן ואהרגנו, ואם אחוש בצער, סימן שאסור לי להורגו.
וכך עשה, אבל “וירך לבב דוד”, חש צער, והפסיק.
וכך מצינו ביוסף הצדיק שאשת פוטיפר ביקשה ממנו יום אחר יום לבא אליה, והוא סירב. אמרה לו שהיא רואה בכוכבים שהוא עתיד לחדת ממנה ילדים. לפחות תבא להיות לידי, ותראה איך אתה מרגיש, אך גם לכך סירב.
ואם כן, השבטים הקדושים זרקו את יוסף והמתינו לראות איך מרגישים, וכשחשו שנחה בלב, הבינו שפעלו כהוגן.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לברוח מן החטא בכל הכח
 
 
מו”ר זקננו הקדוש, רבי יאשיהו פינטו זיע”א (הרי”ף בעין יעקב) מקשה, דהנה מצינו בפרשתנו שאשת פוטיפר החזיקה בבגדו של יוסף וצעקה שהוא בקש לחטוא עמה. “ותנח בגדו אצלה עד בוא אדניו אל ביתו” ( בראשית לט, טז) ומדוע הותיר יוסף את הבגד אצלה ביד, למה לא לקח ממנה את הבגד, הלא יוסף היה גיבור גדול? מבאר רבי יאשיהו זיע”א שכשיצר הרע עומד ליד האדם ומבקש להפילו, אסור להשאר שם ולו לרגע אחד. במצב שהיא ניסתה להכשילו,  גם לנסות לקחת את הבגד זה היה איסור עבור יוסף.
כפי שמצינו בגמרא ( מסכת כתובות דף סז:) על מר עוקבא שהיה שם כסף לעני בהחבא באופן קבוע. באחד הימים המתין העני לראות מי הוא זה ששם לו את הכסף, אך מר עוקבא סירב לבייש אותו וברח מפניו עד שהגיע לתוך תנור בוער. ומדוע עשה זאת, למה לא רץ עוד קצת? משום שחשש שאם ימתין עוד מעט ולא יעשה מעשה, היצר עלול לגבור עליו והוא יתגלה לפני העני.
נמצינו למדים שלאדם אסור להתווכח עם היצר, אסור לנהל עמו כעין משא ומתן, שאז הוא עלול חלילה לנצח ולהפיל אותו לעברי פי פחת.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: לישב בשלווה
 
“וישב יעקב בארץ מגורי אביו” ( בראשית לז, א) מבארים רבותינו, ביקש יעקב לישב בשלווה. ובביאור הדברים נ”ל שכאשר יש לאדם לחץ ובעיות אין לו ישוב הדעת. ואם כן, בקש יעקב מהקב”ה שגם כאשר יהיו לו בעיות וצרות, שהוא ישאר בשלווה. שתהיה לו יישוב הדעת.
כשלאדם טוב ואין לו שום בעיה, אין זו חכמה לשבת בשלווה. הקושי הוא כשיש צרות ובעיות, כשעוברים דברים קשים, להישאר בשלווה. 
ואצל גדולי אומתנו מצינו שגם כאשר היו ברגעים הקשים ביותר נשארו בשלווה ופעלו בקור רוח. כך רואים אנו באברהם אבינו שהיה בדרכו לעקדה ודיבר עליה עם יצחק בקור רוח וללא קושי.
אדם צריך לשאוף להישאר בשלווה בכל עת ובכל מצב.
[12/8, 9:46 AM] שעיה: על קירוב אנשים להקב”ה מקבלים שכר גם בעולם הזה
 
 
“וישב יעקב בארץ מגורי אביו” (בראשית לז, א)
אמרו רבותינו שיעקב אבינו לשבת בשלווה.
וצ”ע, הלא יעקב ועשו חילקו ביניהם את העולמות כאשר יעקב אבינו לקח את העולם הבא, כך שהעולם הזה כלל לא מיועד עבורו, ועליו לעמול בו ללא עת?
ונ”ל, דהנה מצינו באברהם אבינו שהיה מגייר את האנשים, וכן יצחק וכו’, ומצוות שאדם עושה בעולם הזה, מקבל עבורם שכר רק בעולם הבא, מלבד על מה שמזכה אחרים. על כך הוא מקבל שכר גם בעולם הזה. וכך מסופר על הגה”ק רבי יואל מסטמאר זיע”א שבכל עת שמצב הישיבה היה קשה מבחינה כלכלית היה אומר לאנשיו שיצאו לקרב יהודים לתורה ולמצוות שעל כך מקבלים שכר גם בעולם ההא וגם העולם הזה.
ואם כן, יעקב אבינו ישב בארץ מגורי אביו, הוא עשה כמו יצחק אביו, גייר וקירב אנשים, ולכן רצה לשבת בשלווה, משום שעל פי דין מגיעה לו על כך האפשרות הזאת כאן בעולם הזה.  
כאשר אנשים מבחינים שישנה חלילה בעיה עם פרנסה, בעיות כלכליות שונות, יקרבו יהודים להקב”ה, ויזכו בע”ה לשפע מרובה.
[12/8,AM] שעיה: התמודדות ניסיונות הדור- קבלה ליום חמישי בלילה
 
בתום שבוע של דבקות גדולה בהקב”ה. לימוד התורה, ההלכות, הזוה”ק, ויתר מעשי החסד שנעשו במסגרת קהילת הקודש “שובה ישראל” די בכל אתר ואתר.
אך מוכרחים לדעת כי התכלית של כל התורה היא לעשות נחת רוח להקב”ה ולזכך את הנשמה. 
אדם עובר התמודדויות קשות ביותר, ובשל כך נבנית קליפה סביב נשמתו של האדם. כל מה שרואים ושומעים הם מקיפים את האדם. ולימוד התורה”ק והזוה”ק, כמו שכותב רבינו האר”י הקד’, אפילו אם האדם לא מבין מה הוא לומד,  וכ”ש אם הוא כן מבין, הוא מרכך ומטהר את כל הדברים שאינם טובים שנבנו סביב הנשמה, ואז הקב”ה רוצה את ליבו של האדם כפי שנאמר ( משלי כג, כו) תנה בני לבך לי”- הקב”ה רוצה את הלב של האדם. “וטהר לבנו לעבדך באמת”- המטרה היא להגיע ללב הטהור. “לב טהור ברא לי אלקים ורוח נכון חדש בקרבי” ( תהילים נא, יב) אדם צריך להביא עצמו לזיכוך הגבוה ביותר.
דורנו דור קשה. עם ישראל עבר תקופות קשות ביותר לאורך ההיסטוריה. היו תקופות שהוציאו להורג את מי שלמד תורה. היו תקופות שהכניסו לבית הסוהר כל לומד תורה. היו תקופות שהרגו את מי שעשה ברית מילה, ובכל תקופה נלחם עם ישראל בדרך המתרימה לאותו דור. הוא שמר על התורה ועל האמונה בכל כוחו ובמסירות נפש עצומה. חנה ושבעת בניה; שבעה ילדים מתו ולא השתחוו למלך. רבי חנינא בן תרדיון נשרף  כשספר תורה בחיקו, וגופו עטוף בספוג רטוב. רבי עקיבא הומת כשסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. רבי ישמעאל כהן גדול מת על ידי חרב. כולם מסרו נפש ונלחמו לשמור על הגחלת היהודית בכל המצבים ובכל התקופות.
בדורנו אנו, הניסיונות שונים. לא מוציאים להורג מי שלומד תורה, וגם לא מכניסים לבית האסורים את מי שמל את בנו. אבל המלחמה היא ערמומית ומסוכנת. השטן מבקש להכניס ספיקות בלב האדם. לערב הין הטוב ובין הרע. וזה קשה להבחין בכך, שכן איום תמידי וברור כלפי חוץ. הכל נראה מותר וראוי. היצר מנסה לבלבל אותנו ולגרום לנו לחטוא מבלי שנבחין בכך.
על ידי הלימודים הקדושים שלנו, דברי התורה, המשניות, הזוה”ק, ההלכות, ספר דברים, ועוד, נבנית חומה סביב נפשנו שתציל אותנו מיצר הרע.
אנחנו מוסרים נפשנו לשמוע דברי תורה, ולעבוד את הקב”ה, במקום לבלות את הזמן בדברים בטלים, מכניסים יראת שמים טהורה ללבבות. זהו הניסיון בדורנו.
הקב”ה העביר אותנו שבע שנים קשות ביותר וב”ה עמדנו בניסיונות כאשר ראינו את אבותינו הקדושים לנגד עיננו. כעת נאבקים אנו על בריאותנו באופן קשה מאד. ועל ידי המסירות נפש העכשווית שלנו ללימוד התורה”ק ויתר סדרי הלימוד, בונים אנו דרך שתשרוד בע”ה לדורי דורות ותהווה עבור כולנו דרך ברורה ובהירה שתסייע לכולנו בהתמודדות עם הניסיון העכשוי של היצר הרע.
אדם צריך לעשות חשבון נפש יומי בו יבחן עצמו מה עשה, וכיצד נהג. בעבר, דור היה נחשב חמישים שנה. וככל שהתקדמו השנים, דור הפך לעשרים וחמש שנים. בעשר השנים האחרונות, כל שנה שחולפת זה כמו דור. אי אפשר להאמין מה עברנו בשנה, בחמש שנים זה נראה כמו נצח.  בעבר, לתהפוכות משמעותיות לקח שנים רבות כדי לחלוף, אך היום הכל מהיר. לכן צריך לעשות כל יום חשבון נפש. ויש כמה סוגים של חשבון נפש. יומי, שבועי ושנתי. כאשר אדם עושה חשבון נפש ומדבר עם הקב”ה  כמו שבן מדבג עם אביו זו מעלה גדולה ביותר.
לכן ראוי לעשות מדי שבוע ביום חמישי בלילה, עד שבת,  חשבון נפש. כפי שאומר הבן איש חי לעשות מדי ערב יום כיפורים כשכותבים על נייר, עוטפים אותו עם אבן וזורקים למים. אדם ידבר עם הקב”ה ליד המים כפי שנאמר “שפכי כמים ליבך נכח פני השם” ( איכה ב, יט).
המים בוכים להקב”ה, כך גם אנו נבכה שם ונעשה חשבון נפש על כל מעשנו. כפי שנאמר (תהילים קלז) “על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון”.
ומובא בספרים הקדושים שאדם שיש עליו מידת הדין ועומד לקבל עונש קשה, כאשר מהרהר בתשובה הקב”ה משהה את העונש. כפי שאדם העומד למשפט, הוא מבקש לדחותו בתקווה שישתנו דברים וינצל.  
נקפיד על עצמנו ללכת בכל יום חמישי ליד המים, לעשות את דברי הבן איש חי את מה שאומר על ערב יום כיפור, נכתוב על נייר את הקבלות והחרטות שלנו. כך, יחד עם כל סדרי הלימוד שלנו במהלך כל השבוע,  נתחזק ונתרומם, ונשמתנו תזדכך ותיכנס לשבת קודש בקדושה ובטהרה.
בכך בונים אנו דרך של קדושה וטהרה שתעמוד לדורות הבאים, ובע”ה עוד דורות רבים יצעדו בדרך זו ויראו אור גדול.
אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 233 כ״ב בכסלו ה׳תשע״ח – דצמבר 10, 2017 דבר הרב, דברי פי