חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2393.
נותרו עוד 32 פרקים!

79%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

בכי של תקוה

י״ט בטבת ה׳תשע״ד – דצמבר 22, 2013
בכי של תקוה

ימי השובבי”ם אשר אמרו חז”ל על הפסוק: “ודברת בם”, בם – זה ארבעים ושתיים יום, ימי השובבי”ם אשר חלק מן התיקון בימים אלו לדבר בם בדברי תורה. ותורתנו הקדושה היא המגנה עלינו מכל רע.

הנה עלתה בליבנו קושיה. מצאנו בבתיה בת פרעה ששלחה את ידה ליקח את התיבה אשר ראתה בנילוס – “ותפתח ותראהו את הילד והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העיברים זה”. וקשה, הרי אמרו חז”ל שבאותו היום פרעה גזר לא רק על ילדי ישראל להשליכם לנילוס אלא חיזק והקשה את גזרתו וגזר שגם ילדי המצרים הנולדים ישליכו אותם מאותו היום לנילוס, ומדוע? משום שהחוזים בכוכבים אמרו לפרעה שהמושיע של ישראל יכול לצאת גם מבית מצרי. אם כן יכול להיות שזה ילד מצרי, ואיך היא מסיקה למסקנה שהילד הזה הוא מילדי העיברים, ילד יהודי ?!.

אלא, אפשר לבאר ולומר יסוד גדול. מצאנו הבדל גדול בין בכי של יהודי לבין בכי של שאר אומות העולם, בכי של יהודי הוא בכי של תקוה, בכי של גוי הוא בכי של יאוש. יהודי כאשר בוכה אלו דמעות בלי נשמע קולם, העיניים זולגות דמעות אך שקט חרישי והדמעות האלו הם דמעות של תקוה לישועה, להצלחה, לזמנים שונים וזמנים אחרים אשר אור חדש יואר על העולם עם שינוי של סדרי החיים, חיים של ומלאה הארץ דעה את ה’. אך בכי של גוי, זה בכי של יאוש, של חורבן של אדם אשר חרב עליו עולמו.

ומצאנו בחז”ל: כאשר חרב בית המקדש, ירמיהו הנביא היה יושב על אבני בית המקדש ומילל מבכי, עבר אחד מחכמי הגויים הגדולים ושאלו: עליך מסופר שאתה איש חכם גדול, איך אתה בוכה על אבנים שנשברו? זה לא מתאים לאיש חכם כירמיהו הנביא. ענה ואמר לו ירמיהו: מה שאני לא אענה לך אתה לא תבין, זה בכי שרק יהודי יכול להבין אותו.

אנו עם שרק אנו יכולים להבין מה זה תקוה, אנו חיים על תקוה “קוה אל ה’ חזק ויאמץ ליבך וקוה אל ה’”. אין סוף לקוות לה’, זה דבר שצריך עוד פעם לקוות וגם אם נראה לנו שהתאכזבנו, שוב נקוה ושוב נקוה ונחזק את ליבנו. ודמעות של יהודי הם דמעות של מקווים אל ה’, בלי קול של יאוש בשעת הבכיה.

וזה הבכי אשר הזוהר הקדוש מספר על רבי עקיבא, כאשר היה קורא את שיר השירים היה בוכה חזק מאוד ומדוע? כי רק הוא ידע מה טמון בשיר השירים, איזה סודות ואיזה תקוות טמונים בספרים הקדושים האלו. וכך מצאנו אצל תלמידו של רבי עקיבא, שהיה בוכה בשבת והיה אומר: זה העונג שבת שלי לבכות. וקשה איך בכה, הרי שבת מחוייבים לשמוח בו? אלא זה היה דמעות של תקוה, תקוה לישועה, בוכים ומאמינים אף בשבת קודש.

ויובן, בתיה בת פרעה ראתה דמעות בלי קול, דמעות של תקוה ולכן ידעה שזה ילד מילדי העיברים ולא ילד מצרי אשר בוכה מיאוש. אל ליהודי ליפול ליאוש בשום זמן, אנו עם מעל למזל והקב”ה רחום וחנון ומשנה עיתים ומחליף את הזמנים, נחזק התקוה בליבנו לזמנים אחרים. ונדע, כמה שהאדם חושב ומרגיש שטוב לו והגיע למנוחה זה כפירה, באמונה היהודית אין מנוחה כל עוד ביתינו חרב והיכלינו שמם, להקב”ה אין מנוחה ביתו חרב ולנו יהיה מנוחה?! “אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי תדבק לשוני לחיכי”, אין שמחה ואין מנוחה עד שלציון עירך ברחמים תשוב ונבנה אותה כבתחילה.

וישנם סיפורים רבים על קהילות ומשפחות שלמות שנחרבו ושאלו מדוע. ותרצו צדיקים, משום שהרגישו שהגיעו לשקט וביטחה וזנחו את התקוה לגאולה ולביניין בית המקדש.

נחזק עצמנו בתקוה פרטית ובתקוה כללית לגאולת הנפש והגוף, השתא בעגלא ובזמן קריב. מבקשים אנו מכל ידידנו היקרים ה’ עליהם יחיו, לחזק השבת הקרובה ביראת שמים, בדיבוק חברים, בהכנעת הלב ובקביעת עיתים יותר לתורה ובאמירת תהילים ונחזק עצמנו באמונת חכמים, ובסיפורי צדיקים.

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 1816 י״ט בטבת ה׳תשע״ד – דצמבר 22, 2013 דבר הרב, דבר הרב מרכזי, מוסר, פרשת השבוע