חיפוש

תהלים

פרויקט התהלים

קח חלק בסיום הספר ה 2523.
נותרו עוד 67 פרקים!

55%

מדיה אחרונים

הנצפים ביותר

אחרית הימים – דרך האמת

ה׳ בשבט ה׳תשע״ז – פברואר 1, 2017
אחרית הימים – דרך האמת

*דבר תורה יומי – מפי כבוד האדמו”ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט”א* (ה’ שבט התשע”ז).

_*לבקשת כבוד הרב, כל ק”ק “שובה ישראל”, תלמידי כבוד הרב ושומעי לקחו, יש לעיין בדבר תורה זה וללמדו היטב*_

לאחי ורעי האהובים והחביבים,
הנה ימים אלו הם ימים אשר עליהם דברו רבותינו על אחרית הימים, אשר האמת תהיה נעדרת בה והחוצפה תהיה מרובה, והטשטוש בין הטוב לבין הרע יהיו גדולים וחזקים, ומלחמת היצר הרע להכניס את חיי האדם לשטחיות ולחוסר התעמקות באמת, ולאבד את הקשר ביננו לבין הקב”ה.

והנה הקשר בין יהודי לבין הקב”ה זהו הדבר החשוב ביותר, וכל היהדות בנויה מיסודות
ודברים אשר תכליתם להדק ולחזק הדק היטב את הקשר בין יהודי לאבינו שבשמים, ולכן רצה הקב”ה לזכות את ישראל והרבה לנו תורה ומצוות, שכל מצוה היא כצינור ישיר בין יהודי לבין אבינו שבשמים, והמצוות מחולקות ומפוזרות בכל מקצועות החיים, שכל מקצוע וכל ענין בחיי האדם יהיה קשור ושזור בעבותות עם הקב”ה.

וככל שמקיים האדם ‏את המצוות בהידור, כך הקשר חזק ובריא יותר עם הקב”ה, וכשיהודי מחזק ומזכה יהודים אחרים במצוות, נותן הוא להם צינורות להגיע ולהתחבר ולהתקשר להקב”ה. והוא כמשל לאניה שנשברה בלב ים ואנשים טבעו ונסחפו במים העכורים, ומגיע אדם ומפזר חוטים ואמצעים אחרים להציל את הטובעים במצולות הים, כך המקרב והמזכה יהודי להניח תפילין, ללבוש ציצית, לשמור שבת, לזכות לקיים מצות צדקה, בונה הוא חוטים ואמצעים אחרים להציל את הטובעים מן הים הגדול.

והנה בבריאת העולם לא היה צריך את בנין בית המקדש בכדי שיקשר בנינו לבין הקב”ה, והקשר היה ישיר בין האדם לבין בוראו, והמשכן ובית המקדש היה בליבו של כל אדם ואדם. אך אחרי חטא אדם הראשון באוכלו מעץ הדעת, כאשר ערבב את הטוב והרע יחד, השתנו היוצרות והקשר נהיה קשר על ידי בית המקדש ועל ידי אופנים אחרים.

כפי שמצאנו, האבות הקדושים תקנו את התפילות, אברהם אבינו תיקן שחרית, יצחק אבינו תיקן מנחה, יעקב אבינו תיקן את תפילת ערבית. וביאור הדברים שככל שירדו הדורות, הקשר מבורא עולם התרחק ונהיה יותר מורכב, והיה צריך את אברהם בכדי לבנות מסילה בבוקר על ידי תפילת שחרית, לאחוז בה ולעלות בה להקב”ה. ודור אחרי כן שוב העולם התרחק מבוראו, והיו צריכים לחזק את הקשר עם בורא עולם, ועמד יצחק אבינו והוסיף עוד מסילה ועוד דרך להתקשר עם בורא עולם, וזוהי תפילת מנחה. העולם ירד והתדרדר עוד צעד, ואז היה צריך יעקב אבינו לבנות דרך ומסילה שלישית, שהיא תפילת ערבית.

וכך מדור לדור, עמדו גדולי עולם ובנו וסללו מסילות ודרכים בין העולם לבין בורא עולם, יוסף הצדיק בנה וסלל דרך להיות שמור מן העריות, משום שבאותו דור התחיל יצר התאוה לגבור בעולם, וכשנבנו תשתיות והיסודות העיקריים של העולם לקשר עם בורא עולם, עמד הקב”ה וזיכך את בני יעקב בארץ מצרים על ידי התמודדויות עם קושי וצער, ושיעבוד ושכול. ועל ידי ההתמודדות של אבותינו בארץ מצרים, בנו וסללו אף הם את היסודות לעמוד בימים וזמנים קשים איתנים, ולא ליפול לנ’ שערי טומאה, שהנ’ הוא היאוש שאין מידה קשה ובעלת הרס גדול ממידת היאוש.

ולאחר כל הבניה הזו, נתן הקב”ה לעם ישראל את התורה הקדושה, שבה דרכים רבות ויסודות חזקים עם תרי”ג מצוות, שהם תרי”ג צינורות לקשור את נפשנו ורוחנו לבוראינו. וכשכל הדברים האלו לא הספיקו ותאוות העולם גברו וגדלו, ציוה הקב”ה לבנות את בית המקדש הראשון וכן השני, שהוא המקום המקשר בין האדם לבין בוראו.

ואמרו רבותינו שהקב”ה נמשל לראש, והאדם הוא הגוף, והצואר הוא בית המקדש הקושר בין הראש שהוא בוראינו, לבין הגוף שהוא האדם. ולכן כשפגש יוסף את בנימין נפל על צוארו ובכה, ואמרו רבותינו מה ראה לבכות על צוארו אחרי שלא פגשו האחים בנימין ויוסף עשרים ושתים שנים, ומובא ברבנו החתם סופר זצוק”ל (פרשת ויגש) “ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך ובנימין בכה על צואריו”, ופירש רש”י ומקור הדבר בגמרא (מגילה טז) ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך, על שני מקדשות שעתידין להיות בחלקו של בנימין וסופם להיחרב. ובנימין בכה על צוארו, על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו להיחרב.

וכך מובא בזוהר הקדוש (פרשת ויגש רט), הטעם שבית המקדש נרמז ב”צואר” כי כן כתוב בשיר השירים “כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות” (ד, ד), “צוארך כמגדל השן” (שם ז, ה) וצריכים להבין מה הקשר בין בית המקדש לצואר, וזה לשון קודשו של רבנו החתם סופר הענין בזה כי בית המקדש נקרא צואר בשיר השירים “צוארך כמגדל השן”, והוא כי אינו משמש אלא כצואר הזה שהוא רק שביל ודרך מראש ללב, להמציא משם השכליות שבמח ומהלב למח להמציא לשם כח החיוני שבלב, ולהמציא מאכלים אל תוך הגוף ולהוציא מחשבתו לאחרים על ידי דיבורו, וכן בית המקדש שער השמים להמציא שפע מהראש אבינו שבשמים יתברך שמו לישראל עמו, ולהוסיף כח ממטה למעלה על ידי עבודת בית המקדש, וממנו יוצאת הוראה ותורה לכל העולם (ע”כ דברי רבנו החתם סופר).

אם כך נמצאנו למדים מדברי רבותנו הקדושים זצוק”ל שהצואר הוא המקשר בין הרוחניות לגשמיות, ועוד מביא רבנו החתם סופר וזה לשון קודשו, אמנם אין זה הטוב האחרון המקוה כי אם שיהיה השי”ת שוכן בקרבנו בעצם בלי אמצעי, ויהיה הראש מחובר אל הגוף בלי אמצעות הצואר כלל, וכשראה יוסף שעתיד להיות בבחינת צואר ולא ראש הבין שלא יהיה בנין מקויים עד לעתיד לבוא, על כן בכה עכל”ק.

ונבאר דברי רבנו הקדוש זצוק”ל, שלעתיד לבוא לא יהיה מתווך ביננו לבין בוראנו וצינור שהוא בית המקדש ביננו לבין בוראנו, אלא הקשר עם רבון העולמים יהיה ישיר. ועוד מביא רבנו החתם סופר בדרושים ואגדות
חתם סופר (דף קפז) וזה לשון קודשו, ידוע דעיקר הכוונה הייתה בתחילה להיות כל ישראל ראויים להשראת השכינה, מבלי הכנת שום מקום משכן ומקדש כמו האבות שהיו מרכבה לשכינה, ומשה רבנו ע”ה שהיה צינור לכל הטובות וההשפעות, ודוד המלך ע”ה שהיה מרכבה לשכינה.

ולכן בשעת מתן תורה נעשו חירות מאומות העולם, חירות ממלאך המוות. ומשחטאו בעגל נאמר (תהילים פב, ז) “אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו” והוצרכו למשכן. אמנם אינו מעיקר, והכוונה ולעתיד לבוא יתוקן הכל נשמע שנית מאלוקינו, ונהיה כולנו יודעים את ה’ מקטנים ועד גדולים. וא”כ גם בזמן שבית המקדש קיים, השכינה מצוה להתיקון הלז לשכון בראש כל איש ואיש מאישי ישראל עכל”ק.

ודבר זה מובא גם בשל”ה הקדוש (הקדמה לספר ויקרא), כי לולי חטא עץ הדעת לא היה צריך בית המקדש מקום מיוחד להשראת השכינה, אלא הקב”ה היה משרה שכינתו בכל מקום.

וכן כתב הספורנו על הפסוק (ויקרא כו, יא) “ונתתי משכני בתוככם” תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו, כמו שיעיד קודם העגל באומרו (שמות כ, כ) “בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך”.

והנה שלושת קדושי עליון החתם סופר, השל”ה והספורנו הם כחוט המשולש ללמדנו שבזמן התיקון השלם, תמלא הארץ דעה את ה’ והקשר יהיה ישיר ביננו לבין הקב”ה.

והנה אמרו רבותנו הקדושים זצוק”ל שהסמל של אומות העולם וקליפת עשיו הוא החזיר, וכדברי המדרש (בראשית רבה סה, א) על הפסוק בתהילים (פ, יד) “יכרסמנה חזיר מיער” מה חזיר הזה בשעה שהוא רובץ הוא מפשיט את טלפיו כלומר שאינו טהור, כך מלכות הזאת הרשעה גוזלת וחומסת, נראת כאילו היא מצעת הבימה.

אך עם ישראל נמשלו לדגים מצד הקדושה, ולעתיד לבוא יהיה העולם כמו דג אשר גם לו אין צואר, והגוף והראש מחוברים והם אחד, ‏(ורבנו החתם סופר האריך בכך) שהחזיר מסמל טשטוש הקשר של הצואר בין עם ישראל לבין הקב”ה והוא יכרסמנו חזיר מיער, והדגים אף להם אין צואר והראש והגוף אחד מצד הקדושה.

ועל פי יסוד זה תובן הגמרא (שבת קיט.) רב ספרא מחריך רישא, רבה מלח שיבוטא. ופירש רש”י מחריך רישא, אם היה שם ראש בהמה לחרוך, מחרכו הוא בעצמו. ועל שיבוטא שמלח רבה מפרש רש”י (קידושין מב) שיבוטא דג, ובגמרא שם למדו מזה מצוה בו יותר מבשלוחו.
והנה כל זה לקראת שבת עשו האמוראים הקדושים, שידוע ששבת מסמן את יום שכולו טוב לעתיד לבוא. רב ספרא מחריך רישא, מכין את הראש שזה הקשר עם הקב”ה של הגשמיות עם הרוחניות, בלי מקשר שזה הצואר. ורבה בחר לעשות הכנה ליום שכולו טוב בזמן הגאולה בדגים, שהם סימן על ביטול הקשר על ידי אמצעי.

ואולי עוד אפשר לבאר ולומר, הגמרא (חולין קט:) אומרת כל דאסר לן רחמנא שרא לאן כוותיה, אסר לאן דמה שרא לן כבדא, חזיר מוחא דשיבוטא, ופירש רש”י מח של דג ששמו שיבוטא טעמו כטעם חזיר. והוא שלעתיד לבוא החזיר שהוא בלי צואר, סמל הסיטרא אחרא יוכנע על ידי הקדושה, והדג שיבוטא שטעמו כטעם חזיר, שאף הדג בלי צואר הקשר יהיה ישיר עם הקב”ה בלי מקשר.

ויובן מדוע כשאדם היה מקריב קרבנות בבית המקדש היה צריך לסמוך את ידיו על ראש הפר, ושוחטים את הפר בצואר. סומכים את הידיים על הראש, לבקש מחילה מהראש שזה הקב”ה, ושוחטים את הצואר לתקן על זה שניתק הקשר ביננו לבין הקב”ה שזה הראש‏.

ולכן מלחמתו של המן שהוא סמל עמלק, מבני בניו של עמלק, היה לתלות על העץ את מרדכי. וכמו שאמרו רבותינו שהעץ בגובה חמישים אמה היה עץ מבית המקדש, ורצה המן לסמן את הנתק מהגרון שזה ביהמ”ק, והצואר בין עם ישראל לבין הקב”ה, אך עצתו לא הצליחה. והוא שרצה וניסה להשתדל בכל כוחו לנתק את הקשר הזה, נתלה על העץ. ‏ואסתר המלכה הגדילה לעשות וביקשה מאחשורוש יום למחרת שתלו את המן, שיתלו גם את עשר בניו. ונשאל מדוע ולמה צריכה היא שיתלו על העץ את עשר בניו, ונבוא ונאמר שהמן הוא שורש קליפת עמלק, שעמלק כל מטרתו לנתק ולקרר ביננו לבין הקב”ה, ועשר בניו הם כנגד עשר כוחות של הטומאה. ולכן תלו אותם על העץ, כאשר זממו לעשות לעם ישראל כן יעשה להם.

ואם כך נקשה, מדוע ולמה מתפללים אנו רגע רגע שיבנה בית המקדש, הרי לעתיד לבוא בלע המות לנצח ונחזור למקום הראשון שהיינו לפני חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ולפני חטא העגל, ונהיה כדג שראשו וגופו קשורים בלי צואר. אם כך בשביל מה ולמה נצטרך להקריב קרבנות, וביארו רבותינו ואמרו שבזמן בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו, נשלם ונחזיר את כל הקרבנות שאנו מחויבים היום להקריב, ואין לנו להקריב אותם. וכל הקרבנות שנקריב, יהיו כתשלום להחזיר על הזמן הזה שמחויבים אנו להקריב ולא מקריבים.

אם כך ידע האדם שעבודתו בדור זה בדור יתום, שהוא זמן של מלכות עשיו ושל כח הקליפה של חזיר, שמראה עצמו ככשר והכל אצלו מקולקל ומושחת מהשורש, כפי שרואים היום בעוונותנו הרבים שהעולם מנסה להראות עצמו כהגון וישר, רחמן ורודף צדק, אך כחזיר שמפריס פרסה ואינו מעלה גרה.

ישתדל האדם בכל כוחו לעבוד עבודת ה’, ולקשור עצמו ולקשור אחרים לאבינו שבשמים, לתקן עולם במלכות שדי. ושנפרה ונרבה כדגים, ושיתרבו היהודים שעבודת ה’ אצלם כדגים, ראש וגוף מחובר בקדושה ובטהרה, ולא כחזיר המחובר בצביעות והוא סימן התיעוב והשיקוץ בתורתנו הקדושה.

אהבתם? שתפו עוד אנשים.Share on FacebookTweet about this on TwitterShare on Google+
0 Comments Off 1327 ה׳ בשבט ה׳תשע״ז – פברואר 1, 2017 דבר הרב, דבר הרב מרכזי, תמונות רצות