מובא בחז"ל: " ומלוה לעני בשעת דוחקו". וקשה, היה צריך לאמר ומלוה לעני בשעת צורכו, מה הלשון בשעת דוחקו?. אלא בשעה שהאדם בדוחק ובא עני ומבקש הלואה זה החסד הגדול. ועל זה אמרו חז"ל: "ונתתי לך רחמים וריחמתיך", הקב"ה מביא לאדם עניין של רחמים והוא בדוחק והוא מרחם ואז מרחמים עליו מן השמים. זכות גדולה ביותר להלוות לעני בשעה שהאדם עצמו נמצא בדוחק.

אם יש עיכובים ובעיות כן. ואם אין אז להשאיר כבתחילה.

ימין, מימינו אש דת למו (דברים ל"ג).