צריך את הקב”ה חזק מאוד עם האדם, ולא לחיות את הקב”ה על פי מצבי רוח. למשל יש אדם שעומד ברגע אחד ואומר, מחר אני קם לנץ להתפלל, מחר אני תורם סכום של כסף לצדקה. מגיע מחר, והאדם לא קם לנץ. מגיע מחר, וקשה לאדם לתת את הצדקה שתרם. מדוע, הרי אתמול הוא החליט לתרום. התשובה היא, הוא באמת לא החליט, לפעמים מכסים את ההתחייבות של המצב רוח, ולפעמים קשה ולא נוח לכסות את ההתחייבות של המצב רוח. האדם צריך להגיע להבנה שהוא לא נותן התחייבות ממצבי רוח, אלא מהבנה נפשית, מידיעה עמוקה ולא התחייבות של מצב רוח.